זו לא פסימיות-זו המציאות.

עד שנפגשנו אני ואת,
הייתי צריך את הכאב,
כדי לרגע להתקרב.
היום אני איתך ואני יודע,
כמה עומק יש בלי גבול,
בנחמה.

אפשר לנשום לרווחה-אבדתי את בתולי הופעות אביתר.

כבר כמעט שכחתי כמה אני אוהבת אותו(:

ואחרי שהתחננתי כ"כ הרבה שה22.8 יגיע, אני תוהה למה עשיתי את זה.

-לחץלחץלחץלחץלחץ-

שמישהו יגיד לי שמה שאני עושה זה בסדר.

הרהורים.