זו לא פסימיות-זו המציאות.

אני רוצה לחזור לכיתה י'.

ולמה?

כי אז:

לא שאלתי את עצמי מה הזהות שלי.

לא העלמתי את עצמי מהעולם כי נכנסת לדכאון מוחלט.

לא נכנסתי למערכות יחסים בלי לדעת מה הולך באמת.

לא היו לי דאגות,מחויובויות וכו'.

ועכשיו כן.וזה מעבר ממכניס לדכאון.

לא בא ל מכינה,לא בא לי בית-בא לי הבנה עצמית.

[שמישהו יחזיר אותי למוטב.אני התייאשתי מעצמי..כמו כולם]