מן השכחה אֲעַלֶה אלותַי

שרה יונה רחמנוביץ, או בלשון חברותיה הפרנקיניות פלומבה, היתה תלמידה למופת בבית הספר לבנות על שם הרב הקדוש והגאון הרב סאלם מחדיר. הרב עצמו כבר לא חי שנים ארוכות, ונכדיו תרמו כסף לקהילת הפרנקינים יוצאי ארצות הבלקן.

איך הגיעה בכלל שרה יונה לבית הספר הזה, שנערה טובה, לבנה ובהירה מבית אשכנזי טוב בחיים לא תבוא בשעריו? שהרי ידוע שבנות הפרנקינים נותנות אוויר מאחוריהן בשל האוכל שהן אוכלות ולומדות לבשל, וידוע שהחי"ת והעי"ן שבגרונן מצביעין על גרגרנות יתר ואהבת גידי הגברים, וגם ידוע שטיפשות ורעות הן, וגופן מפיץ ריח רע והן מכשפות וקוסמות וליליות.

הסיפור על צביה-לאה מלמולה ואיך שנפלה בידיו של עזאזל השד בעל הגיד העבה והארוך, ואיך מדי לילה נהגה לפשוט על בתי תלמידי חכמים, בחורים, ילדים רכים בני 15 או 16, ופיתתה אותם להשקיע בה את גידם במקום ללמוד תורה, כדי שאדונה עזאזל ירווה מיין ד-דוכראין של גובראין יהודאין, והכל בגלל שלא יכלה להתגבר על יצרה הרב, ולמרות שלמדה בבית ספר של קהילית ז'חלין, אכלה קיטניות בפסח ונתנה אוויר ביום שני של החג הקדוש, ובושתה כי רבה  פתחה שער רחב לשד הנורא.

פלומבה הגיעה לבית הספר של הפרנקיניות בגלל שאביה בגד באמה עם אסתריאה בבליקי, וכעונש לו ולאשתו הצדקת הגמורה הן הורחקו מקהילתם והוגלו לקהילת הפרנקינים בפאתי המדבר הגדול. שם היה רק בית ספר אחד, ופלומבה היתה הבת האחרונה של הזוג המקשיש ולמוד הסבל. ויש לדעת, וחובת כותבת העיתים של קטני העולם האומללים לספר גם אם אוזנים תצילנה ועיניים עדיף יכוסון במלמלת הערפל מרגיע הכאב והסבל, שאבי פלומבה לא בגד באשתו, כי כבר שנים אין לו כוח גברא, ומרוב בושה שייצא שמעו ככזה סתם פיו. אשתו הצדקת האומללה ידעה את האמת כמוהו, ובכל זאת הבינה  שכוח עליון מפיץ את השמועה הקשה על בעלה, ועליה לקבל את דין גבירי ומנהיגי העדה הקדושה. האמת, לדעת כותבת הקורות האלה היא, שאבי פלומבה פשוט ישב על פנקסי הקהילה, היה ישר כמו סרגל וסירב להונות את פקידי ממשלת הזדון הציונית, ורקמו ותככו עלילה ותכך כדי להרחיקו מהפנקס.

שרה-יונה מרוצה מאוד מחברותיה החדשות וכהות העור. בחדרי חדרים הן משוות את אברי גופן, את לובן הבשר שלה אל שחור בשרן, את שחמחמות פטמתה לשחרות פטמתן. וכך, מרצון או שלא מרצון בהודעה מלמעלה או שלא, נמצאה פלומבה דבוקה בשר אל בשר עם רבקי משלול, בתו של רב בית הספר, בת הזקונים בעלת קול הזמיר ותלתלי השולמית. הבינו השתיים היטב את גודל האסון שממתין להן, אם לא תשמורנה תשוקתן בסודי סודות, וכיוון שלא נגעו זו בערוות זו, וכיוון שרבקי ידוע ידעה שהיא רוצה את פלומבה לנצח לצדה, שידוך נוצר. אחי רבקי יפה התואר והרווק  ארוס  אורס לפלומבה האשכנזיה.

שמחה גדולה היתה אצל הורי הפלומבה ועצב ודיכאון אצל הארוס האומלל, שכמו אחותו אהב את בני מינו, ואף לא אחד ידע על כך, למעט אחותו. רבקי הזריזה וחדת העין ראה ראתה לילה אחד את אחיה מחליף בגדיו לבגדי חילונים, וכולו התרגשות ושמחה. אפילו ניגון שבת ניגן בשפתיו. אצה רצה אחריו לראות מה החדש? לתדהמתה פגוש פגש אחיה את עאבד הבדווי שעובד בניקיון בבית הספר, והשניים החליפו טפיחות על שכם ואחר כך נשיקות ארוכות, ויבבות עלו מגרונם. היא התבלבלה אבל בהיותה רבקי, חזרה לביתה וסתמה את פיה היטב, ציפתה ליום בו המידע הסודי יעזור לה. והנה, שעת רצון הגיעה, והיא הבהירה ואמרה לו בשקט ובאכזריות רבה, שאם לא יתחתן עם פלומבה סטייתו הנוראה תצא לאווירא דעלמא, ושיהיה סמוך ובטוח שקול התור יפיץ הבשורה בארץ ובעולם. אבל הוסיפה רבקי, לעתיד ריקי שאין עליך חובת ביאה, כי חברתי אינה אוהבת גידי הזכר אלא שפתי הנשים.

ועל קורות השתיים בעולם החרדים, בעולם החילונים, בעולם השדים ובעולם המלאכים עוד אכתובה ואספרה.