מן השכחה אֲעַלֶה אלותַי

אודין, בעל ויהווה

שלושה נאספו וחגו מעל עץ הזית האומלל

רועד, עליו נושרים מפחד, ענפיו נסדקים מחרדת מוות פתאומית

קרא לי בקולו העבה, נוטף שמן הזית

בואי טיארה

בואי זוגתי

הציליני

עגתי סביב מחומש החיים והמוות

הדלקתי נרות בפינות

שוררתי ושרתי שירים עתיקים מני חקר

והזמנתי את קאלי, אתנה וארטמים, גם את הרה

הרה קראה לזוס, שיראה איך גברים מתנהגים

והוא בחסדו הרב

שילח את ברקיו בשלושה

והן בכוחן כי רב הרעידו מוסדי ארץ

והעולם רעד, והעולם צווח, והעולם דמם

ואשה אחת זקנה

שפכה דלי מים מבעד לחלונה.