מן השכחה אֲעַלֶה אלותַי

חלמתי הלילה חלום ארוך ומכאיב

בחלומי השתופף לו יוסי צור לצד

מנתחיה של קאלי הקטנה, עורו

הנקלף מכסה את מיטת הניתוח

נכנס לעיני הרופאים והאחיות

יוצא מחדרי הניתוח וממלא את

כל מסדרונות בית החולים.

בחלומי באה קאלי כולה זועפת

בכל זרוע החזיקה שואב אבק

ושאבה את קליפות עורו של יוסי צור

ואז שאבה את הדוקטור לתוך

פיה מלא השיניים. קול שבירת העצמות נשמע עד למרחוק.

דר' אוזעקי, נשמע קול גברי ברור,

קחי את עצמות הילדה למעבדת המחקר הגנטי.

התעוררתי מלאת זיעה וכאבים בגפיי:

הייתכן?

קאלי עוזרת בית ומרשה חילול דמותה?

בסוכה, בחצר בית החולים ישבו שלושה

כנפיים גדולות להם מאחור, בכלל לא

לבנות. מעל ראשם עיגול זוהר בלבן

ניאון קר ולא מחמם. הם חיכו לי השלושה.

אני צמה. מה אכפת לי לצום.

אני צמה באופן קבוע פעם בחודש

אז הפעם אני צמה עם עוד כוונה

נכון שיהווה המטורף מצא דרך

חכמה להחליש את המוני הטפשים

שהם מאמיניו ומעריציו

אני שואבת כוח אדיר מהיום הזה

אנרגיות הסבל, תאוות הוידוי

התשוקה להכאיב ל"עצמי" הן מקור

כוחו של יהווה ואני גונבת ממנו אנרגיה זו

כמו השכן שלי יוסי שהתחבר לכבל החשמל

וגנב חשמל.

שבת יקרה ומתוקה

את האחרונה לפני שאני שולחת

את עצמי לאשפוז.

חשבתי לעצמי

איפה אאשפז את עצמי ומתי?

לבסוף החלטתי על ירושלים

כי קר שם

כבר עכשיו

ולי הכדורים לא עוזרים

ומעגל המכשפות נדם לאחר הירצחה של הכוהנת הראשית

שבת יקרה ומתוקה

זכרי אותי ואת ריחותיי ואת ריח תבשילי הקדירה

מחר אני מתאשפזת.

בפינת החדר

פינת העכביש מחכה, כמו תמיד

כל עיניה נשואות לקראת בואי

רגליה הדקיקות לא נעות ולא מסגירות את

התשוקה אליי

אל דמי, אל רוחי ונפשי.

אני יודעת על הפינה.

אדום

אני אוהבת אדום כי הוא

סקסי

מפחיד

מזכיר דם

אני נצמדת לנקודת אדום אחת שעל

הקיר

צוללת לתוכה במלוא כוחי

ומתערסלת בתוך האדום האדום הזה

על כל גווניו

המושלמים.

אמא של צביה היא אשה חסרת

מזל

היא הביאה את צביה לעולם

לאחר שנאנסה

צביה המסכנה הולכת בשכונה

ועל מצחה אות קֵין אמהּ

ומאחורי גבה משתלחות

לשונות

בטח גוי זיין את אמא שלה

בטח ערבי זיין את אמא שלה

איזו זונה אמא שלה

אוהבת זין של גויים

אמא של צביה לא יוצאת לרחוב אף פעם

היא יושבת בבית ושוטפת רצפות

מכבסת

מבשלת

סבתא של צביה וסבא של צביה כועסים

אך שומרים את הבושה

בבית פנימה.