מן השכחה אֲעַלֶה אלותַי

שוב אני בחצר, בודדה, מוקפת באוויר

לא נקי, בתחושות מעיקות ברחשים

מבשרי רע. כמו בננה הנשלפת

מתוך קליפתהּ אני מושלכת עירומה

רכה ונימוחה אל הקרקע. עץ הזית

אהובי זה כבר מביט בי בעיניים

תוהות, כיצד? טיארה, הכיצד?

מי ומי בצוות שנפגש לשוחח אודותיי, בחדר המלחמה של בית החולים. החמ"ל הם קוראים לו. מנהל בית החולים, המטפלת הראשית שלי, העובדת הסוציאלית, הסטז'רית  של אהל-שם, הסטודנטים לפסיכיאטריה שמסתובבים שם, אחראית האחיות, ראש המחלקה בה אני נמצאת, בקיצור כל "המי ומי", וגם אותי הזמינו.

החדר היה מוחשך, במרכזו מכשיר מאיר ועל הקיר מולי תמונת בלוגי האהוב.

מתברר שהוזמנתי כדי לתת משוב אמיתי ומהחיים לתיאוריות שהם פיתחו, ניסו עליי בענין טיפול בחולים באמצעות מתן אישור לכתיבת בלוג.

הוחמאתי.

כל תשומת הלב עליי.

הייתי שם שלוש שעות. שמעתי את כל ההרצאות. הבנתי מדוע המטפלים שלי מתחלפים, הבנתי שאהל-שם ננזפה קשות על התנהגותה.

שאלו אותי אם אני מוכנה לשחרור.

אני עוד לא סגרתי את ענייני עם יהווה ואחיו.

הודעתי שככוהנת קאלי ושאר האלוהויות הנקביות, וכיוון שעוד לא סיימתי עם המעגל אני רוצה להישאר עוד.

הם הסכימו.

הכסף לתמיכה בניסוי נכנס אליהם, והבנתי שיש עוד שלושה בניסוי.

כסא לקחתי מחדר ההמתנה של המבקרים

הנחתי אותו במרכז החצר, ממש ליד עץ

הזית היפה שנטעו לפני חודשיים, ועליו

הכסופים-ירוקים מעלי ריח זית.

שקטה, רגועה, רחוצה, שערי סרוק.

חכיתי לבעל.  הוא היה בצפון,

הוא היה ברצועת החוף, עכשיו

הגיע תורי. הוא בא.

רעמים וברקים עיטרו אותו ביופי מחשמל וחשמלי

במוזיקת תופים פרועה ומרעידת גוף

גופו האפור הסתיר את עין השמש

וכשראה אותי, זרעו ניתז עליי.

תחילה גושי לֹבן פוצעים ואחר כך בטיפות גדולות

שקופות ואלימות, ובסיום

מטח זרע דק ועדין.

פערתי גופי אליו, צחקתי, צרחתי, שמחתי, התהוללתי

אביונת-על אחזה בי ובחצר סביבי, גם

עץ הזית זכה בה.

טירוף יאחזני כשאחזה בך

יערת דבש נוטפת דם

איברים פנימיים נוצצים

רעידות אורגזמיות בחלציי

העירומים ונטולי שיער

קולך מהדהד בפאתי מזרח

אימתך מתפזרת במהירות המפץ

לבך מתקשה ומתכווץ

יקרה שלי, אלתי שלי.

הפגישות עם נירית אינן מסתיימות בקלות

היא מומחית באגירת מדע, בשליפתו בזמן

הכי פחות מתאים לי, אולי מתאים לה. היא

רוצה גבר, למרות שהיא נשואה. היא גם

קוראת בבלוג שלי. מה חשבתי לעצמי, טיארה שכמוני

לכתוב מבית החולים ולא לצפות שהם יקראו את דבריי?

מי יודע כמה דפים יש בתיק הרפואי שלי? מי יודע כמה

ניתוחי אופי מבוססים על הבלוג שלי משוחחים בישיבות

הצוות. אני מרגישה חשובה בעלת תרומה גדולה למדע

הפסיכיאטריה. נירית כבר לא ממש מטרידה אותי, חוץ

מכך שהיא לא מתרחצת מספיק, ואפשר לדעת בדיוק

מתי היא שכבה עם בעלה. הריח הזה אלים ותוקף אותי

בלי רחמים. אני מתחילה להפעיל את המחומש כפי שצריך

על פי הכללים העתיקים ביותר. בקרוב קאלי תבוא לבקר את

נירית אהל-שם, דר'.

אז יש לי מטפלת חדשה, כזו עדינה, כזו חמודה

יש לה פיאה על הראש, הבגדים מכסים אותה

לגמרי, רק את שתי כפות ידיה השעירות אני רואה

ואין עליהן ולו טבעת אחת לרפואה.

את לא נשואה מייד אמרתי לה. היא חייכה ואמרה

אני רגישה לזהב. ומייד הוסיפה בשקט בשקט:

מחזירת אהבות קודמות את, את התקווה שלי

כמה אני שמחה ששמו אותי עלייך למשמר. ותדעי

אני קוראת בבלוג שלך תמיד. כולנו קוראים את הבלוג

שלך. ותדעי, יש פרופסור פה, את עוד לא מכירה

שהולך להרוויח הרבה על הבלוג שלך, כי הוא טוען

ואת ההוכחה שלו, שכתיבה באינטרנט בבלוגים

מטיבה עם החולים הקשים, אבל ה"לא אלימים".

עשיתי סימן כנגד עין הרע, ורקקתי הצידה. אהל-שם

דר', לפתע לבשה דמות עכבישה שחורה ועמדה קרוב

אליי, עד שהרחתי בניגוד לרצוני, ריח זיעתה וזיעת,

בעלה אשר שגלהּ אמש, והיא טרם רחצה עצמה.

כמה עוד נסיונות ממתינים לי, כמה?

חלמתי הלילה חלום ארוך ומכאיב

בחלומי השתופף לו יוסי צור לצד

מנתחיה של קאלי הקטנה, עורו

הנקלף מכסה את מיטת הניתוח

נכנס לעיני הרופאים והאחיות

יוצא מחדרי הניתוח וממלא את

כל מסדרונות בית החולים.

בחלומי באה קאלי כולה זועפת

בכל זרוע החזיקה שואב אבק

ושאבה את קליפות עורו של יוסי צור

ואז שאבה את הדוקטור לתוך

פיה מלא השיניים. קול שבירת העצמות נשמע עד למרחוק.

דר' אוזעקי, נשמע קול גברי ברור,

קחי את עצמות הילדה למעבדת המחקר הגנטי.

התעוררתי מלאת זיעה וכאבים בגפיי:

הייתכן?

קאלי עוזרת בית ומרשה חילול דמותה?