מן השכחה אֲעַלֶה אלותַי

בחלומי אתמול ישבה אמי

- האלים יסלחו לה אולי

אבל האלות לא תסלחנה לעולם -

מולי, ממוללת אצבעותיה

שיערה האדום מרוט ודהה

עיניה הירוקות מוכות ועצובות

והיא מספרת לי, שהגיע זמנה

לגלגול החדש שלה,

והיא לא רוצה לחזור אלינו,

היא צועקת, יש עולמות אחרים

חיים אחרים

למה דווקא אצלכם, ואז היא מראה לי את המכות שקיבלה

את סימני ההתעללות של האלים

שלהם הקדישה את חייה, הטיפשה

מגיע לך, אמרתי

והתעוררתי.

נולדתי מן הזית

ואל הזית אשוב.

צורת התפוח וצורת האגס

צורת האש וצורת המים

צורת הגלקסיה וצורת המילה

צורת החיים וצורת המוות.

אודין, בעל ויהווה

שלושה נאספו וחגו מעל עץ הזית האומלל

רועד, עליו נושרים מפחד, ענפיו נסדקים מחרדת מוות פתאומית

קרא לי בקולו העבה, נוטף שמן הזית

בואי טיארה

בואי זוגתי

הציליני

עגתי סביב מחומש החיים והמוות

הדלקתי נרות בפינות

שוררתי ושרתי שירים עתיקים מני חקר

והזמנתי את קאלי, אתנה וארטמים, גם את הרה

הרה קראה לזוס, שיראה איך גברים מתנהגים

והוא בחסדו הרב

שילח את ברקיו בשלושה

והן בכוחן כי רב הרעידו מוסדי ארץ

והעולם רעד, והעולם צווח, והעולם דמם

ואשה אחת זקנה

שפכה דלי מים מבעד לחלונה.