מן השכחה אֲעַלֶה אלותַי

פתית שלג על קצה זרתי
הבטתי בו לעמקו
פיורד שלם בפיסת מים
הצרנת מוחו של אללה
בקור הצפוני

השמש מאסה בחייה
ירח מותש נזעק אל על
אור אחרון
תשוקה מתוקה
וכל אלי השמש קרסו אל
תוך עצמם

בנפול אויבך צהלי ושמחי

טיארה אני

בוגרת סדנאות מוות ותשוקה

בתה האחרונה של תיהמת

טיארה אני מוות וחיים

בדרכים הישמרי לך

אירופה הפרה

"אני תמיד אשה"

הומאז' ליונה וולך

עולמות מקבילים נפרשים בפני

חלקם נפתחים כעלי כותרת

חלקם כדפי אטלס

חלקם כצעיפי המאיה

אף לא אחד כמניפה.

לפעמים זו הנאה בלתי רגילה

לשבת על כנף מטוס

הטס בחשיכה ולדמיין

את עצמךְ אז כשהיית צריכה

לעוף לבד.