כשאתה גדל תחת זכוכית מגדלת שרואה תמיד את השלילי במה שאתה עושה.
כשכלום מהחיובי שאתה עושה לא מקבל פידבק חיובי.
כשאתה מקבל ציון 90 ושואלים אותך ברצינות: "איפה ה10 נק' האחרות?".
כשאין סיבה לדווח על ציונים בבצפר, על הערות מהמורה, על הישגים ספורטיבים,
בגלל העובדה שהם לא מושלמים.
כשאתה מתגאה על משו בינוני שעשית רק בגלל שהיה כ"כ קשה להשיג אותו,
והגאווה מודחקת והופכת לאכזבה בגלל שזה עדיין בינוני.
אם הדברים האלו קרו גם לך, אז אתה כמוני.
אם הדברים האלו קרו גם לך, גם אתה, כמוני, מפתח נטייה קשה למושלמות.
אם הדברים האלו קרו גם לך, אז גם אתה, כמוני, מתקשה לתת פידבק חיובי לאנשים אחרים,
וגורם לאנשים שיקרים לך מכל, לחשוב ששום דבר ממה שהם עושים, הוא לא מספיק טוב.
אם אתה כמוני, אתה מצטער, מצטער מאוד.
זה כואב לי לגרום לך להרגיש ככה, זה כואב לי לחשוב שגרמתי לך להרגיש ככה.
אני מנסה להשתנות, ועכשיו זה אמיתי.