וואו. לא הייתי פה הרבה זמן. כל כך הרבה זמן.
רק את האמת- ציפיתי שהפוסט הזה יעסוק או בסמינר מובילים תשס"ז או בהיותי מדריכה- בהדרכתי הראשונה..
אבל לא, ואתם שואלים למה? כי ה-קייצת עמוסה כל כך שאין לי זמן למחשב, תכלס. וגם. כי עמית כפית חבית נקניקייה לא שלחה לי עדיין את המערך פעולות!
אני עכשיו פה כמה רגעים במחשב, ואחרי זה צריך לבנות פעולה לחניכיי.
לא רק זה, היום עשיתי בדיקות דם, ואני גם חולה...
בסך הכל, אני מביטה לאחור, ומופתעת ממה שהספקתי לעשות בזמן כל כך קצר, תאמינו או לא, מתחילת החופש עוד לא היתה לי התרברבות כזו, של למקום מתי שרוצים [בצהריים או בערב..] לראות טלוויזיה בלי סוף, להיות מלא במחשב, להתחיל בשעמום.
לעומת זאת, קמתי בסביבות 6-7 בבוקר, והלכתי לישון מינימום אחרי 12 בלילה, ואת רוב היום ביליתי בתנועתי האהובה כן, [עכשיו נציין את שמה], הנוער העובד והלומד. אני כל כך גאה להיות חלק בתנועה הזאת.
אבל אני כל כך חייבת לספר קצת קצת קצת.. אני לא יכולה לחכות.
סמינר מובילים תש"סז- קודם כל יצאנו 11 מקבוצת שלע"ע המדהימה, סיפור מסגרת מושלם, תכנים טובים, אבל חסך רציני בזמן פרטיות, מקלחות יותר גרועות משל חתול, חוג 8- שבי שליטע. אה, וקנו לנו לטקס סיום 2 דגים, רק שאחד מת!. הכרנו את ענבר ודנה המתוקות שחבל על הזמן. הגעתי לשם בתור חניכה ויצאתי משם גם בתור חניכה וגם בתור מדריכה. וואו. זה לא מתעכל עדי אומרת לי כל הזמן ספיר המדריכה, וזה באמת לא מתעכל.
קייצת "יוצאים מהמסך" 2007- מדריכה יחד עם אלי וניצחית, אני בצוות הדרכה קזבובו, אני מדריכה שכבה ה' [עולים ל-ו' ], יש לי 13 חניכים, וקוראים לקבוצה- "טוב שבאתם".
יש את קבוצת צ'מפיונז של המדריכות איקו הודי ומיכל, ויש את קבוצת קרוקר [אחח..קפיטליסטים!] של המדריכים המסוקסים חסית לירז ונעם הבן. שירה המפקדת, עמית הוונאבי סגן. אני ולירז מדריכי מורל.
בקיצור. כל זה היה על קצה המזלג. תצפו לפוסט הבא בפירוט, ומפתיע ביותר...
תמונה אחת- שווה אלף מילים.
המראה שציפינו לראות במשך שבוע. והנה, אייל כבוד אדוני הסגן ללא משקפיים.
אוהבת, מתגעגעת ואף פעם לא שוכחת,
סאפיר. לולי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
