חובה התייחסות מיוחדת.
היום יום הזיכרון ליצחק רבין. עברו 12 שנים מאז הירצחו בידי מתנקש יהודי ואכזר.
אתמול, היה לנו יום תנועתי שעסק בזה, היינו בתערוכה, אחרי זה נסענו כל הקן עם קן נווה זאב לביג, ל"משואות יצחק" שחילקנו פליירים וסטיקרים ותלינו פלריג ודיברנו עם אנשים על הנושא, קיבלנו מלא תגובות, מעט התעניינות. הרוב "מה אכפת לי ממנו?" "למה שיצחק רבין יעניין אותי?" "מה אני יעשה עם הפלייר הזה?" ועוד ועוד ועוד...
(הפלריגים שתלינו!)
אחרי זה, נסענו חזרה למקיף רבין לטקס העירוני, כל כך אהבתי את הנאום של ראש עיריית רהט, ושל רוביק, הם דיברו כל כך לעניין.
הטקס היה בסימן – "אל תגידו יום יבוא – הביאו את היום" (יעקב רוטבליט).
היום מוקדם בבוקר, הגענו לקן, והתחלנו בהכנות לטקס רבין השכונתי שאנחנו חניכי ומדריכי קן ט' הכנו, פרסמנו את הטקס ברחבי השכונה, הכנו תפאורה ואת כל המקום, עשינו חזרות. ולקראת השעה 19:00 אנשים התחילו להגיע, ואז כבר התחלתי להילחץ, הבנתי שוואלה, זה עומד לקרות. היה טקס כל כך מרגש! בתחילה, כשמולי הקריאה את ה"יזכור", אז הדלקנו 12 נירות. ויוב ניגנה באורגן בין לבין, וליוותה את מי ששר. אני וספייה קראנו את הנאום האחרון של רבין, מעצרת השלום. פשוט רעדתי, והלב דפק במהירות, אחרי זה הייתי בתוך כל האווירה, וקצת נזלו דמעות פה ושם. טוב, זה חלק מההתמודדות.
החלטתי שממש חשוב שאני יעתיק לפה את הנאום האחרון:
עצרת השלום, כיכר מלכי ישראל תל אביב, י"א בחשוון תשנ"ו, 4 בנובמבר 1995
"הרשו לי לומר, אני גם מתרגש, אני רוצה להודות לכל אחת ואחד מכם, שהתייצב כאן כנגד האלימות ובעד השלום. הממשלה הזו, שיש לי הזכות לעמוד בראש, יחד עם חברי שמעון פרס, החליטה לתת הזדמנות לשלום, שלום שיפתור את מרבית בעיות מדינת ישראל, הייתי איש צבא 27 שנים, נלחמתי כל עוד לא היה סיכוי לשלום. היום אני מאמין שיש סיכוי לשלום, סיכוי גדול. חייבים לנצל אותו למען העומדים פה, ולמען אלה שאינם עומדים פה, והם רבים בעם.
תמיד האמנתי, כי מרבית העם רוצה בשלום. מוכן ליטול סיכון לשלום, ואתם כאן, בהתייצבותכם בעצרת זו, מוכיחים זאת, יחד עם רבים אחרים שלא הגיעו לכאן, שהעם באמת רוצה בשלום ומתנגד לאלימות.
אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. יכולות להיות מחלוקות, אך הכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות, כפי שהיה הדבר ב-1992, שם נתנו לנו את המנדט לעשות את מה שאנו עושים כפי יכולתנו ולהמשיך בכך.
אני רוצה להודות מפה לנשיא מצרים, למלך ירדן, למלך מרוקו, שנציגיהם מופיעים כאן ומביעים את שותפותם איתנו בצעידה לשלום. אבל מעל לכל- עם ישראל, בשלוש השנים של קיום הממשלה הזו, הוכיח שניתן להגיע לשלום, שלום הנותן פתח לכלכלה וחברה מתקדמת. שלום הוא קודם כל בתפילות, אבל לא רק בתפילות, שלום הוא שאיפת העם היהודי, שאיפה אמיתית.
השלום כרוך בקשיים, גם במכאובים. אין דרך לישראל בלי מכאובים. עדיפה דרך השלום מאשר דרך המלחמה. אומר לכם את זאת מי שהיה איש צבא ושר ביטחון, ורואה את כאבי המשפחות של חיילי צה"ל. למענם, למען בנינו ונכדינו, אני רוצה שהממשלה הזאת תמצה כל שמץ, כל אפשרות, לקדם ולהגיע לשלום כולל.
עצרת זו חייבת לשדר לציבור הישראלי, לציבור היהודי בעולם, לרבים רבים בעולם הערבי ובעולם כולו, שעם ישראל רוצה בשלום, תומך בשלום – ועל כך תודה רבה לכם".
לא נשכח ולא נסלח!
והשנה, סמינר רבין, מחוז נגב, בסוף השבוע 2-3 לנובמבר, והפעם סמינר מחוזי בקן קריית אונו ובשבת בערב נוסעים לעצרת המרכזית בכיכר רבין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
