בינתיים שכולכם בעיר הנוער, אני מניחה. ואני דיי באווירה ביתית. אחרי שכל היד שלי גמורה מהחיסון והבדיקות.
אז הפוסט הזה יהיה על הטיול צעירה...כמו שרובכם יודעים, אתמול ב-27.10 יצאתי לטיול מגניב של הצעירה, במצפה משואה, ליד ירושלים ובית שמש.
אז אם אני מסכמת את זה ב-4 מילים אז, היה קשה אבל משמעותי. משפט שאני לא אשכח שאורי אמר לי בשישי בערב זה: "מדריך פנתר מדריך מאלתר" אחד המשפטים החזקים ביותר. איזה מעודד זה חבל"ז!
איך מתחילים? הכל התחיל בהכנות לטקס רבין, שם עמית ואלון סיפרו לי שאני אלך לצאת לבד לטיול. וכולי כזה- וואלה. אוקי. ואז העניינים התגלגלו, ובחמישי יצאתי עם איקו לקנות מתנה ליום הולדתה של רוני החניכה שלי, ועוד כמה דברים לטיול. וטלפונים לחניכים, לדבר איתם ועם ההורים, להגיד על הפרטים הטכניים, על הציוד וכו'. יום שישי, אלון העיר אותי, ובא אליי באיזה 10 ומשו בבוקר, אז הוא מצא אותי במדי לילה, גאד, לא הספקתי להתארגן. ממ... ואז עשינו ישיבה, חח..אני והוא. ודיברנו והוא הביא לי חוברת טיול. אחרי שהוא הלך המשכתי לשבת על הצ'ופרים, וגיליתי גם שאני אהיה בחולייה עם אורי בכר הסטלן מן שלי, יופידו. אז דיברתי גם עם אורי ותיכננו דברים. שישי אחרי כל ההכנות, ישנתי כמה שעות, פאק לקום באיזה 6 וחצי ביום שבת, להתארגן ולצאת למקיף, להיות עם החניכים, כי הרי אני המדריכה אי אפשר איחור אופנתי צריך להיות בזמן.
אז הגעתי על חולצת תנועה כמובן, והתעוררתי סופית כשראיתי את החניכים שלי, כמובן, רוני עדיין לא הגיעה, היא כמוני איחור אופנתי. פתאום אנחנו מחכים מחכים, וטלי מהמחוז מצטרפת. חיכינו לאוטובוס באיזה איחור של שעה ומשו. והיינו יחד באוטובוס עם קן נווה נוי, קן אפרידר, קן רעים וזהו נראה לי. הכרתי ת'קומונריות, עברנו ת'נסיעה בשלום. ואז שהגענו למקום היעד, אחרי תדרוך ב.ב.ב ירדנו, גיליתי שגם הטיול של ז' וח' באותו מקום, ראיתי את ליב ונוי הכפרות שלי! ואחרי זה, הלכנו לאכול ארוחת בוקר, וראיתי גם את רביבים,מיתר ומצפה שיחד איתם אורי שהתגעגעתי אליו כל כך, שהרג אותי ביציאה במהלך המסלול – "אתם מכירים את סאאפיר? היא טיילנית עולמנית! שנה שעברה טיפסה על הר האוורסט לבד" משו כזה.. וזה היה אחד המצחיקים.. אחחח אורי אורי.
אחרי זה התחלקנו לחוליות, וצפינו בהצגה הראשונה של הסיפור מסגרת "פלוגת הגמלים" בכיכובם של אלון וארז השובבים, הם היו אדירים כל כך, הרגו אותי מצחוק, עלאק זרובבל הרשע, וברק כוכבא הגיבור שלנו, טחחח זה היה כל כך אדיר. דרך אגב, בחולייה שלנו היה מאבטח חמוד, ושמו שלומי, דיברתי איתו פה ושם. והוא היה אחלה לגמרי.
אלון וארז בסיפור מסגרת.
החניכים.
בקולומבריום.
רוני חניכתי במהלך כתיבת היומן מסע שהכנתי להם.
אחרי זה עשינו הסמלה, שאנחנו פלוגת הגמלים, יצאנו למסלול, בכללי המסלול היה פיזית ממש לא קשה, במהלכו עברנו איזה 6 תחנות שבהם בכל תחנה פגשנו דמות אחרת, ובתחנה האחרונה זה הקרב האחרון מול זרובבל. הקטע הכי הכי טוב, שגם נהנו בו החניכים הכי הרבה, זה הזחילה במערות. היינו חולייה של 30 ומשו אנשים עם איזה 10 פנסים, הורדנו תיקים, וכובעים, אורי סידר את הכניסה למערות, זחלנו במערות חשוכות מלאות אבק, אבל מה היה כל כך חוויתי, ובאותם רגעים הרגשתי שוואלה מתחילה להיות בין החניכים שלי סנרגטיות אדירה, וואלה זה כל כך שימח אותי. באיזשהו שלב רוני החניכה שלי היתה לפניי היא האירה לי עם הפנס, ואז עצרנו וחיכינו לשיילה שהיתה מאחוריי, ואחרי שהייתי מעוכה סופית, עברנו את המערות. אחרי זה החניכים היו צריכים להשתין, עלאק רצו שירותים! מאיפה אני אביא להם שירותים באמצע שומקום?! אז אני לקחתי את הבנות להשתין איפשהו בשיחים ואייל לקח את הבנים. בקיצ' עליתי עם 3 חניכות למעלה, הרחק לשיחים ועצים, ואז היה טקס, ששעה חיכיתי כי הן לא יודעות איך ומתביישות וזה וזה וזה. כל אחת הלכה קילומטרים מהשנייה, אני באמצע מפנה גב, שחלילה לא אסתכל עליהן, חח... ואז אחרי שנה שהן סיימו, דיברתי איתן שטפנו ידיים, וחזרנו לחולייה.
בין לבין בעצירות, אני ואורי עשינו חידות היא והוא, וחידות תרתי משמע וחידות מה הקשר, מאגר חידות שהבאתי מראש. ובעצירה אחרת, אני ואייל עשינו חידות ציורים, שהחניכים ממש התלהבו מזה.
הרביביסטים החמודים בהסוואה מזרובבל.
אורי הקשוח עם הבוץ על פניו!
אחרי שבקרב האחרון, ניצחנו את זרובבל כביכול, הסתיים המסלול, וירדנו לכיוון האוטובוסים, שם ז' וח' חיכו לנו כבר על האוטובוסים, ופגשתי את מתן מגרעין המשך, שוואלה זיהה אותי, ואמר משפט שעד עכשיו מתנגן לי בראש, שאלתי אותו תגיד "מאיפה זיהית אותי וכל זה?" אז הוא אמר לי "מה זאת אומרת סאפיר? את אישיות מחוזית" וזה עדיין מהדהד לי בראש.
יופידו. לפי הרשימות אוטובוסים הבנתי שאלון המדהימוש חוזר איתנו לב"ש [כי בהלוך הוא לא נסע איתנו] אז עליתי לאוטובוס, חניכיי התיישבו, ואז אני התיישבתי ליד רוני. אחרי כולם כמעט לפני הנסיעה, אלון עלה, חיפש אותי, ואז הוא הגיע אליי, וזו היתה הפעם הראשונה שממש ממש דיברנו כי היה קצת קשה לדבר בגלל הסיפור מסגרת, וכל השתלשלות הדברים. נסענו חזרה לב"ש. אנחנו ירדנו אחרונים במקיף, אחרי שחניכיי ירדו, עמיתי ומתן הלכו לכיוון הקומונה שלהם. ואז אלון ליווה אותי לביתי. וואלה קרו גם דברים מאוד מוזרים.
בכללי, היה לי טיול ממש קשה דווקא בגלל זה שנאלצתי להיות פיזית לבד מהקן, אז זה די תסכל בכמה מצבים, אבל הכי הכי חשוב שהחניכים שלי ממש ממש נהנו, ויצאו בהרגשה מעולה, אז מי אני שלא יהנה? למרות כל הקושי וכל זה. זה היה הטיול הראשון, שבו הייתי ממש קצת עם המצלמה והפלא, כל הזמן הייתי עסוקה, בלראות את החניכים בעיניים, ולדאוג, שישתו, שלא יריבו, ועוד 1001 דברים.
בסוף השבוע, סמינר רבין ונוסעים אחר כך לעצרת, קן ט' אנחנו מפגיזים בנוכחות נכון?! אני כבר נרשמתי, מה איתכם?!
אני חייבת לציין פה ממש לא קשור לנושא, אבל חובה. כן, אתה. אני הכי לא מבינה אותך בעולם! באמת שלא, כל פעם אני תוהה לעצמי, ועדיין לא מבינה.
אם אתה איתה ואיתן, אז למה אני קשורה לסיפור הזה? מה אם הרעיון של להיעלם אחד לשני וזהו? זה כדי? אני לא יודעת. :S
וואו. היום נגלה אבן ענקית מליבי, בשיחה עם עמית. היינו צריכות להגיד אחת לשניה כל כך הרבה דברים, ורק היום זה קרה. איזו הקלה. לפחות זה.
שלכם עד לפוסט הבא,
לולי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
