לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

He Looks At Me But He... Never Calls Me


.............................................זה לא חובה לחיות זה זכות להיות חיים לכבוד מיליארד מיליארד טועים............................................. Pepole Are All The Same - Personality Is Our First Name

Avatarכינוי: 

בת: 33

ICQ: 196436144 

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2008

סיכום 2007 פתיחת 2008. פוסטמונות מ ט ו ר ף .


אומנם באיחור אבל בקטנה, מי יגיד לי שאני לא יכולה לסכם את 2007? ולפתוח פה את 2008?

אז כמסתכלים ומביטים אחורה, אל שנת 2007, שנה תמימה, מרתקת ומלאת חוויות.

אפשר להגיד ולציין, שבשנה הזו חוויתי כל כך הרבה דברים, מכל הסוגים והמינים.

וגם אני מרגישה שהתבגרתי, השתניתי, יעידו על כך כמה אנשים. מה שלא הורג אותך מכשל. משפט כל כך נכון.

כמה אפשר לחוות ולעבור בשנה אחת? זה כל כך מטורף. אבל איך אומרים? ה-כ-ל קורה לטובה.

 וכנראה, שאם דבר מסוים מתרחש יש לו סיבה, לפעמים אלוהית, אך, תמיד יש סיבה.

הכרתי אנשים מיוחדים במינם, ויש לזה משמעות אדירה. לכל אדם יש תפקיד בחייו של אדם אחר.

כמה תמונות מיוחדות שיסכמו את 2007-

      

    

     

      

     

     

   

   

  
 

   

  
  

ועכשיו, שנת 2008. שנה אזרחית אומנם, אבל לא נורא אם נציין אותה.

מקווה ומאחלת לכולנו שנה טובה יותר, מוצלחת יותר, אגדית יותר, חלומית יותר.

שאלה למחשבה- אולי באמת כדי לקחת סיכונים?

הרי, אם לא נסתכן בחיים איך נחווה?, איך נהיה מאושרים? שכל אחד ינצל את חייו,

ויהנה, יחווה, יתרגש. וגם להזיל דמעה זה לא נורא, זה גורם לך להתעשת נראלי, לא?

ומה זה בעצם ה א ו ש ר . היעד הנשגב והטהור שכולם מנסים להגיע ולחוות אותו כמה שיותר.

כולם חושבים שאושר זה בעצם תקופה, אבל אני לא כל כך בטוחה בזה,

אני מאמינה ש א ו ש ר , זה בעצם רגעים מיוחדים, שחולפים, ונחקקים בזיכרון לנצח.

א ו ש ר, יכול להיות אפילו הרגע הכי קטן, שאתה מתהלך לך עם עצמך,

ופתאום מביט בטוב ובעושר של הטבע, או בתכונות ובמעלות שלך,

או בכל הדברים העצומים שיש לך בחיים.

 

אפשר להגיד שאני אוהבת את הפוסט הזה. באלי בטוב.

אתמול, היה ערב להקות במקיף ג'. קצת נוסטלגי הייתי אומרת. אבל היה לא רע בכלל.

   

לפני שאני מסיימת את הפוסט, אני רוצה לצרף שיר מאוד מיוחד עבורי-

פלוגת הצער/אביב גפן (מהאלבום –שומקום.)

פלוגת הצער היום בלילה ניצחה את פלוגת השמחה

חיילי הדמעות ירו צרור של בדידות על תותחי האהבה

חיילי החיוך ירו חץ של אושר פלוגת הצער לא נפגעה

חיילי החיוך ספגו רימון של נוסטלגיה פלוגת הצער היום ניצחה

ומאז כל ערב הם פותחים שולחן  בחדר ליבי הקטן

לפעמים השמחה שולחת מרגלים אך לרוב מגלים את כולם

הצער עושה אימונים בין רכסי הייאוש שנמצאים ליד הר השתיקה הגדול

הם שטים על ספינה עשויה מחשיש הם שטים על הים שעשוי אלכוהול

אז אם פתאום אתה שומע בלילה תהלוכת צער ליד חלונך

אז כנראה שפלוגת הצער הלילה

ניצחה גם אותך

 

(אביב, מההופעה ברעננה 30.8.07)

אני אלך לי לדרכי,

ואני יאחל לכולכם הרבה בריאות, הצלחה, ורגעים קטנים ומדהימים של אושר.

כמו תמיד, כאן,

 

לולי.

נ.ב- שעת סיום 05:18  כמו שאתם שמים לב לקח לי מלא זמן..

נכתב על ידי , 19/1/2008 03:43  
34 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



"חי בתוך כלוב אתם קוראים לזה חופש..."


זה לא הזנחה, החוסר פוסטים.. ומה שדי מתנהל פה.  אפשר לקרוא לזה עומס יותר, ובאמת שכמעט ואין לי זמן למחשב..

הפוסט שתכננתי מבעוד מועד, היה סגירת 2007 ופתיחת 2008, קצת באיחור, (זה גם לא יהיה בפוסט הזה) כך שהאיחור יהיה קצת יותר גדול. מה אכפת לי שעבר כבר הסילבסטר, זה הבלוג שלי ומותר לי :P

למען האמת, כרגע חזרתי הביתה.

בערב, יצאתי להופעה של אביב (שעל זה נרחיב עוד מעט), אחרי זה נפגשתי עם ברי שלי, המדהימה הקטנטנה שהתגעגעתי אליה, ולבסוף, נפגשתי עם שני ידידים מיוחדים במינם – צוווורי ואיליהה... כן כן, צורקה הגיע לבאר שבע, סיבה למסיבה להיפגש, היה גשום, אבל השלמת פערים נחמדה מאוד. אחחח..הבדיחות. וההתנהגות הקומוניסטית של צורי :P

ועכשיו נחזור להופעה של אביב...

מי שיודע, יודע שקניתי כרטיסים בערך לפני שלושה שבועות, חודש. שורה 4, לא רע (: והנה, הגיע לו היום הגדול – יום ההופעה. כולי מתרגשת, מתארגנת, ואחרי כל ההתארגנות, נסעתי עם אחותי וחברתה למרכז הצעירים, הגענו, פגשתי את אוהדי, ואז הלכתי למקומי, התמקמתי. והנה כצפוי, אלכס עלתה, במופע חימום של שלושת הסינגלים שלה, (אל תפסיק לאהוב אותי, עלים  והסינגל השני ואת שרה).  לצידה, ישב לו מול הפסנתר מיטלמן, ואחרי החימום, עלה המדהים, האחד והיחיד, אפשר להגיד, א ב י ב . עלה לבמה.. וכך התחיל לצוף ולזרום הקסם... 

הפלייליסט:

ü      דיכאון

ü      המלחמה הבאה

ü      אמש

ü      לילות לבנים

ü      השיר שלנו

ü      אילנה

ü      שיר הסמרטוטים

ü      הכי קרוב לבד

ü      מצטערים

ü      מגיע לך יותר

ü      זה רק הלב שכואב לך

ü      אין מלאכים בגן עדן

ü      מחר

ü      Life parade

ü      מלאך

ü      מה הם רוצים מאביב

ü      סוף העולם

ü      חדר קטן

ü      שחור לבן

ü      יומן מסע

למען האמת, ההנאה גוברת על האכזבה המועטת. בכך, שההופעה היתה קצרה לגמרי, שירים שכל כך חיכיתי להם כמו: "אור הירח" "עונות" "ועם הזמן" "גשם כבד" "אולי" "האם להיות בך מאוהב" "מיליארד טועים", ועוד רבים אחרים, שכל כך צפויים להיות בהופעה, לא היו.

וחוץ מזה, שהבנאדם פאקינג שר כמה משיריו מדף. זה נשמע הזוי ולא הגיוני, אבל כן. אני מאוד מופתעת. עלה לו איזה אחד טכנאי או משו הביא לאביב את הסטנד עם דפים, חשבתי בטח אקורדים לגיטרה, תווים לפסנתר, ולא. מסתבר שהוא שר מהדף. זה הגיוני? אמן כמו אביב שכתב את שיריו, וביצע אותם במיליארד הופעות, כל הקהל שר את המילים, והוא קורא מדף!. הזוי. לגמריי.

כמסתבר, ישר אחרי ההופעה, הוא נסע לשדה התעופה - לליברפול, לצלם קליפ, ובגלל ההופעה בבאר שבע, הוא דחה את הטיסה.. העלה חיוך על פניי.


"זה התחיל שהפסקנו לחלום שהפסקנו כבר לקוות"

לסיכום, לא משנה מה יקרה, אביב בשבילי זה אביב. וכבר מחכה להופעה הבאה.

 

אותה גברת בשינוי אדרת,

3> לולי.

נכתב על ידי , 5/1/2008 03:14  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





11,866
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מתוסבכים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל*לולי!* אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על *לולי!* ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)