He Looks At Me But He... Never Calls Me

אני כל כך רוצה בנאדם א ח ד.

את א ב א שלי.

עוד מעט 6 שנים, ועדיין קשה לי עם זה.

אני מ ת ג ע ג ע ת אלייך כל כך.

רק פעם אחת הייתי בבית הקברות. ומאז, נשאר הדיסטנס בין המקום ההוא אליי.

הגעגועים לא פוסקים. והדמעות זורמות בלי הרף.

אז כולכם יכולים להגיד לי צריך להמשיך הלאה, פה ושם.

זה לא קל.

הוא חסר לי כל כך.

פעם לא הייתי מסוגלת לדבר על זה עם אף אחד. אז קצת נפתחתי, ואנשים מנצלים את זה לרעה, כדי לפגוע. תודה.

אני כבר לא יודעת אם אפשר לכתוב פה כמו פעם. הכל נהיה גדול.

לפעמים, אני נורא מסכימה עם מה שרותם אומר לי. לפעמים, אני חושבת שזה כל כך.

רותם, אז בנימה כזו או אחרת, יש פעמים שאני ממש מצדיקה את מה שאתה אומר.

דבר חדש, חשבתי שמותר לספר לאנשים מסויימים על הכאב, והסבל. ופתאום אני מגלה שנאה מסויימת.

תגידו מה שתרצו, שאני מגזימה, שאני נסחפת, שאני עושה מכל דבר סיפור. זה הרגש שלי. לטוב ולרע, אם תרצו ואם לא. באמת, תודה לכם על ההבנה.

אז אני לא אכתוב, על עוד נושא  שאני באמת רוצה לכתוב. הוא כל כך מסובך, 

וכל כך קשה לי איתו. אבל כנראה שהבלוג הוא לא המקום המתאים להתמודד עם זה. למה? כי נהיה המוני.

אם תפגינו קצת יותר רגישות, ואכפתיות. הרבה דמעות היו נחסכות בעולם.

די כבר עם הנימוסים, הצביעות והכי חשוב- די לשקרים.

שלכם,

לולי.

עוד רגע קל..

עוד רגע קל והכל נהיה שקט

עוד רגע קל והאווירה נהיית קסומה

עוד רגע קל כולנו נהיה מאוחדים

עוד רגע קל נהיה שלווים וטהורים

עוד רגע קל ולא יהיו מכוניות על הכבישים

עוד רגע קל והאוויר יהיה צח וטהור

עוד רגע קל ותפילות בית הכנסת יתנגנו

עוד רגע קל וקול השופר יהדהד לו אי שם במרומים

עוד רגע קל וכל האנשים יהיו עסוקים אחד בשני

עוד רגע קל המחילות והסליחות ירוצו מאחד לשני

עוד רגע קל ותפילותינו יגיעו עד אליו, לשמיים גבוה גבוה.

[כתבתי את זה בספונטניות יתרה...]

אני מאחלת לכולכם צום קליל, וגמר חתימה טובה(:

המון כפרה, סליחה ומחילה.

סליחה, לאותם אנשים שפגעתי בהם בשנה האחרונה, סליחה, על שהעלבתי או עיצבנתי.

אני מאחלת..

המון המון, א ו ש ר , ש ל ו ו ה, ש מ ח ה, א ה ב ה, ב ר י א ו ת, ת ק ו ו ה, כ נ ו ת.

אז איך אני הולכת להעביר את יום כיפור תשס"ח?

ככל הנראה בהרבה קריאה, שינה, יציאה עם אנשים יקרים, המון זמן איכות בבית כנסת...

אדון הסליחות

בוחן לבבות

גולה עמוקות

דובר צדקות.

חטאנו לפניך

רחם עלינו.

הדור בנפלאות

ותיק בנחמות

זוכר ברית עמו

חוקר כליות

חטאנו לפניך

רחם עלינו.

שלכם באהבה תמידית,

לולי.

כל כך חבל לי שאני כותבת מעט פוסטים, יש הרבה לכתוב, אבל אין כל כך זמן. ועד שיש אי אפשר מכל מיני סיבות.

אני אנצל לכתוב פה.. אומנם קצת באיחור קל אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא...

שנה טובה, קסומה ונוצצת!

אני מאחלת לכם, שנה מלאת הגשמה, שנת יצירה, שנת אושר, שמחה, אהבה, בריאות,

הכי חשוב נאמנות, כנות, תקווה ויושר.

שתגשימו את כל חלומותיכם, ואף פעם אל תפסיקו לחלום.

ותדעו שלבכות זה לא בושה, זה בריא, מחזק.. וגם כדי לפרוק רגשות.

אני רוצה לנצל שוב את הפוסט הזה :P ולהודות לאנשים מדהימים שבלעדיהם לא יודעת איך הייתי מסתדרת-

איקו – בכינויה מצחרצח

ואלי- בכינויו אלי העין

אנשים מדהימים, שהיו בשבילי אי שם ברגעים כל כך קשים ואכזריים, שנתנו עצה טובה,

שגרמו לצחוק וחיוך, שהרעיפו אהבה, על הכל.
 
מימין- אלי העין,       משמאל- מצחרצח

ואתה? מה אני יעשה איתך?... בזה אני עדיין עובדת עצות :O :S

אז מה מחכה לפוסטים הבאים-

·         פוסט בנזונה באיחור קטנטן על החופשה שלי ושל דוסי בתל אביב.

·         פוסט שאני אצרף משהו שכתבתי. הפוסט הזה לא מתחשק לי לשים את זה.

·         פוסט לגבי ההדרכה בנוער העובד והלומד יאעי! :P

סופ"ש יום כיפור.. אהחח..סליחות סליחות, צריך לבקש חמלה.

ואחרי זה- סוכות. יאעעיי.. טיול בוגרת בהרי אילת! וטיול צעירה, אם החניכים יצאו :P

ועוד משו פיצי, כמעט לא חשוב :P

הגשמתי פנטזיה.. וואו. אדיר, עצום ובלתי נתפס (:

מסקנה- כאפית&עין&מצחרצח = שליטע.

אגב, מי בא להופעה של נייטוויש בארצנו הקטנטונת ב-6.10?

יאללה, עוד איזה חצי שעה יש שיבוצי הדרכה לבוגרת של הקן החתיך שלי...

-התרגשותהתרגשותהתרגשות-

אביב, המוזיקה שלך..פשוט נותנת לי כוחות.

עד לפעם הבאה,

באהבה קסומה, והרבה אושר,

לולי.

אני באמת צריכה ללמוד מהתמונה הזו. רק לחייך.