מה תנינה הייתה אומרת

תנינה הייתה משועממת.

"קורקבן," העירה את החתול שהתנמנם לו על אדן החלון. "למה הזמן לא עובר?"

"לא יודע," פיהק קורקבן. "אולי את מפריעה לו לעבור. זוזי קצת."

"חצוף," סיננה תנינה, אבל כשעצם שוב את עיניו ניסתה לזוז מעט ימינה ומעט שמאלה.

"אוף, זאת לא אני!" קראה בקול. "זה השעמום שתופס פה כל כך הרבה מקום ולא נותן לזמן לעבור. חסר נימוס שכמותו."

"אולי הוא פשוט שמן מדי," אמר קורקבן, שהבין כבר שאין לו ברירה, קם והתמתח.

"כן, חבל שרִעזוּז לא בא במקומו. אז מה, קורקבן, נעשה לו דיאטה?"

"אולי דווקא נפנה לו הרבה מקום, למשל כורסה נוחה, ואז הוא לא יפריע לנו," הציע קורקבן, שהחכים מהשינה.

אבל תנינה לא הסכימה לקום מהכורסה.