יום אחד החליט קורקבן לשקוע במדיטציית שתיקה, ואפילו לא טרח להודיע לתנינה מראש. וככה, כשאמרה לו "בוקר טוב קורק יקירי" לא השיב, כשקראה באוזניו את כותרות עיתון הבוקר בתוספת הערות ופרשנויות אפילו לא יִמיֵים, וכששאלה אותו מה כדאי להם לעשות היום שתק לו כדג.
"קורקבן, מה קרה?" שאלה תנינה, ומכיוון שלא ענה התחילה לחשוב כל מיני מחשבות. אולי קורקבן נהיה אילם? אולי מכשפה אויבת שלה החליפה אותו בלילה בחתול אחר שנראה כמו קורקבן אבל אם ידבר יסגיר שהוא מתחזה ולכן הוא שומר על שתיקה? ובשקט הגדול שבבית המחשבות שלה הדהדו בקול רם יותר ויותר עד שהחרישו את אוזניה ובלעו את הבית כולו. כשראה קורקבן שהוא ותנינה והבית בלועים בתוך מחשבוֹתַנינה, והמחשבות צועקות חזק כל כך, הבין שאין טעם במדיטציה שלו כי קשה מאוד להגיע לנירוונה כשאתה בלוע עם מכשפה קוסמת בתוך המחשבות הצועקות שלה.
אז הוא אמר: "תנינה, עשיתי מדיטציית שתיקה."
"מדיטציית שתיקה!" נדהמה תנינה. "ממתי חתול צריך מדיטציה של רגילים? לחתולים ולמכשפות יש נירוונה טבעית."
ובעודם מתנצחים ומועלבים כמעט לא שמו לב שהכול חזר להיות כרגיל והמחשבות של תנינה התכווצו והתכווצו עד שחזרו לתוך הראש שלה ושם התגלגלו להן והוחלפו במחשבות חדשות כמו תמיד.
* בהשראת קיטי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
