"היום אנחנו הולכים לגן הזהירות," אמרה תנינה לטטושון.
"גן הזהירות?" חזר הטטושון בפליאה. "יש שם הרבה לטאים? כי אנחנו יצורים מאוד זהירים."
"לא, טיפשון," אמרה תנינה, "זה גן של זהירות בדרכים. מתאמנים שם על תמרורים."
"בכי תמרורים?" נבהל הטטושון, שכבר טבע פעם בבריכת דמעות מכשפית. "מה עשיתי הפעם?"
"לא," אמרה תנינה, והוסיפה, "נהיית קשה תפיסה יותר מקורקבן. התמרורים מורים לך איך להתנהג. ורוכבים שם על אופניים."
"אופניים, כי התמרורים מורים באיזה אופן להתנהג, ויש אופן אחד בשבילי ואופן אחר בשבילך?"
"סוף סוף אתה מבין," אמרה תנינה, אבל בגן הזהירות היא לא רכבה על אופניים אלא על המטאטא שלה, כי זהירות לרגילים היא לא כמו זהירות למכשפות.
תנינה רצתה מאוד שהטטושון ישים לב לתמרורים "עצור ותן זכות קדימה לתנינה", ו"האט, מכשפות מנמיכות טוס", אבל הטטושון התעקש לבזבז זמן יקר על התמרורים "דרך מהירה, אין להשיל את הזנב" ו"טפס, קיר לפניך". לבסוף התאמנו שניהם זמן ממושך על "זהירות, מנפלה", אבל בסוף תנינה אמרה שהם כבר מבינים במנפלות, ואפשר ללכת לאכול ארוחת צהריים. הם התווכחו שעה ארוכה היכן יאכלו. "הכול בגלל שלא שמת לב לתמרורים הנכונים," התלוננה תנינה, אבל אחר כך נזכרה שהיא בכלל מכשפה קוסמת וקיסמה להם מסעדת זהירות מיוחדת בו במקום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
