קורקבן התחיל לחשוד כשתנינה דיברה אתו פתאום על פיצויים. "קורקבן! למה אתה לא מפצה אותי על מזג האוויר הרע היום?"
"על זה את צריכה לדבר עם עוגלה חרוצה, היא האחראית על מזג האוויר."
"אז למה אתה לא מפצה אותי על האחות הלא מתחשבת שלי?"
קורקבן מלמל משהו מתחת לשפמו, ותנינה הביטה בו בבוז, הרי הוא יודע שמכשפות שומעות כל מה שהן רוצות לשמוע, כל מלמול ומרמור, אבל רק נאנחה ואמרה: "נו, אז למה אתה לא מפצה אותי על המזג המכשפי הבלתי נסבל שלי?"
ובלילה, כשתנינה נרדמה, פסע קורקבן בצעדי חתול חרישיים אל מיטתה ואימת את חשדותיו: ליד אוזנה של תנינה התכרבל הארנב צָריכְפִּיצִיוֹת ולחש לה מיני לחישות.
"כל היצורים בשביל תנינה קיימים/ חתולים, רוגלים, לטאים ומכשפים/ הם כולם, תפקידם/ לפצות את תנינה על קשיי העולם."
ותנינה התהפכה על מיטתה בחוסר מנוחה ולא הבינה שהארנב מסתנן לה לחלומות.
קורקבן ידע שמוכרחים לנקוט פעולה מיד, ושיש רק יצור אחד שיכול להביס את צריכפיציות – אויבו הגדול, הארנב אסוּרציפּיוֹת. כדי לזמן אותו היה צורך בלחש מתקדם, וקורקבן נאלץ לפנות אל עוגלה חרוצה. הוא חיכה לבוקר, והודיע לתנינה שהוא הולך אל עוגלה חרוצה לדון אתה על פיצויי מזג אוויר לתנינה.
"סוף סוף מישהו מטפל בעניין פיצויי תנינה," רטנה. כשחזר קורקבן ובאמתחתו הלחש הסודי לזימון אסורציפיות, נראתה רטנונית בדיוק באותה מידה, כאילו הטילה על מצב הרוח שלה כישוף אי-השתנות.
"מה עם הפיצויים שלי?"
"הלילה הכול יסתדר," הבטיח קורקבן.
ובלילה, כשצריכפיציות לחש כהרגלו לתוך אוזנה של תנינה, אמר קורקבן את מילות הקסם:
ציפיות, פיציות, זה מאוד מסוכן
לאסורציפיות זקוקים מאוד כאן
והארנב אסורציפיות הופיע, חרב בידו, וקד לקורקבן קידה עמוקה עד שאוזניו הארוכות נגעו ברצפה.
"מזמן לא טאטאנו," התנצל קורקבן. אבל אסורציפיות כבר חש בנוכחות אויבו משכבר, ומיהר אל חדר השינה.
צריכפיציות נזעק ממקומו ליד אוזנה של תנינה ושלף גם הוא חרב.
"ציפיות!" קידם את פני אויבו.
"פיציות!" השיב הארנב השני בקשיחות.
והם החלו להילחם, ובמהלך הדו-קרב בחרבות גם דקלמו מיני לחשים, שזלגו כולם לתוך אוזנה של תנינה. פיציות אמר: "אם תנינה לא מקבלת מה שרוצה/ מיד היא צריכה להיות מפוצה." וציפיות אמר: "כל היצורים, רוגלים, חתולים, לטאים, מכשפים/ לעצמם ולא לתנינה קיימים./ לשמח את תנינה זה מאוד נחמד/ אבל לא תפקידו של אף אחד."
ותנינה התהפכה במיטה, והיה אפשר לראות שכל החלומות שלה מתבלבלים בין שני הארנבים. אבל ידו של אסורציפיות הייתה על העליונה, והוא דקר את צריכפיציות בחרבו, וכעבור רגעים ספורים נעלם גם הוא. קורקבן הציץ בפניה של תנינה הישֵנה, והם נראו עצובים ושלווים.
ובבוקר שמע קורקבן שתנינה לוחשת משהו לעצמה. הוא התקרב אליה עד שיכול היה לשמוע בבירור:
לשמח את תנינה
זה תפקיד רק של תנינה
כל היצורים לא לתנינה קיימים
וזה חבל מאוד לפעמים
[תודה לקיטי, יועצתנינה, על הקריאה והתמיכה לפני הפרסום]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
