eyeliner and cigarettes.

אני לא הבנאדם המושלם. אני לא שרה, מציירת או כותבת מדהים. אני לא מנגנת ברמת על ולרב מה שאנשים מבינים אחרי שהם יוצאים משיחה איתי זה"וואו היא מפגרת".אני לא טובה במתמטיקה, או בכל מקצוע אחר חוץ מהיסטוריה, אולי.בזמן האחרון, אפילו לדבר איתי אין על מה, במקום לתמוך במישהי, אני יושבת ומהנהנת בכל פעם שצריך להגיד משהו. אני לא מצטיינת בספורט, ולא בשומדבר אחר. הרעלתי את הגוף שלי מספיק פעמים, וזה על בסיס יומיומי. אני לא הבחורה הכי רזה ואידיאלית שיש, ואני לא אוהבת את עצמי על זה.מה כבר נשאר לי לעשות עם זה ? להתגבר. 

כן, אני מרגישה מפגרת כשאני מביעה את דעתי. אני מרגישה מפגרת כשאנשים מסתכלים עליי במבט בוחן. אני מרגישה מפגרת כשאני נכנסת לשיעורים מסויימים. אני מרגישה מפגרת על זה שהיקום בחר לתת לי כשרונות כאלה או אחרים, וקצת מהכל, למרות שהייתי מעדיפה להיות פשוט ממש טובה במשהו אחד, ולבכות על זה שאני גרועה בשאר. הרסתי כבר כל מה שהיה להרוס. אבל מה ? נתגבר.