קיש החליטה לפרייקט איזה פוסט שכוח של פיג'לינג, כדרכה בקודש.

אני, כקורבן אומלל של המסיבות, נאלצת לקשקש ברשת.

בתור מי שנולדה עם חוש אחריות מפותח מדי ואף פעם לא שוכחת לקחת מפתח ופלאפון, ולא מצליחה לאבד את הארנק, אני נאלצת לכתוב פוסט רציני.

* ביומולדת ישבתי לי עם כמה חברים (שחלקם מגניבים, ואני אוהבת אותם למרות זאת) במסעדה. הסברתי שאני לא אוהבת ימי הולדת ונתתי מספר דוגמאות שימחישו את הסיבה. הדוגמא המנצחת היתה יומולדת 17.

הייתי בהכנות למשלחת לפולין עם חבורת אנשים מהשכבה שלא היו חברי הטובים ביותר ולא ממש טרחתי ליידע אותם בחשיבות התאריך (או לדבר איתם יותר מדי, בכללי). יצאנו מחיפה ב-8 לפנות בוקר בחופש, נסענו ליד ושם בירושלים באוטובוס משוכלל עם טלויזיות, ראינו שואה כל היום, נסענו משם לבית הקברות בהר הרצל ועלינו לקבר רבין (4 חודשים להרצחו, תאריך הסטורי, כולם בפנים ארוכים ועגומים, וזה) ואיך שיצאנו משם שמענו שהיה פיגוע בדיזינגוף (הידוע בכינויו, ה-פיגוע בדיזינגוף). המשכנו לשמוע הכל על הפיגוע משך 3 שעות בטלויזיה באוטובוס בדרך חזרה לחיפה (וגם הורדנו מישהי בת"א בדרך כדי שיהיו לנו גם פקקים). הגעתי הביתה מדוכאת ושחוטה מעייפות בסביבות 11.

מוסר השכל: אל תהיו כמוני. תבריזו.

* אל תתמכרו לשולה המוקשים. זה לא באמת מעניין לקבל פלאשבקים מזה כשהולכים לישון.

* אל תתחילו להכין תרגיל תכנותי ארוך יום לפני ההגשה. אתם לא תספיקו.

* אל תשרפו עם מצית את קצות הציפורניים שלכם כשאתם מנסים להדליק את הגז. הן נהיות חומות ומכוערות מזה, וזה לא יורד עם אצטון.

* אל תשמשו ב-R3, הקונדום הנקרע ביותר בישראל. לא כדאי.

* אל תנסו לעשות חינה שחורה על שיער חום. לא יהיה שום שינוי בצבע, המגבות יתלכלכו, ואתם תרגישו מתוסכלים.

* אל תדחו את המרד נעורים שלכם לגיל 25. זה הרבה יותר קל לעשות את זה כשעוד גרים עם ההורים.

* אל תאמינו לחבר לשעבר שהיה מטורף עליכן עד לפני יומיים כשזרקתן אותו, כשהוא אומר שיש לו מישהי חדשה והוא התגבר עליכן והוא רק רוצה שתהיו ידידים.

* אל תשתתפו בפרוייקטים. אנשים יניחו שאתם אוהבים את זה, יזמינו אתכם לזה, ותמצאו את עצמכם כותבים רק כאלה כל הזמן.

אני רוצה שיכתבו העטלף, כי הוא משעשע.

גמר"ש, למקרה שמשעמם לו בבית לבד בחושך, ואם מצבו מאפשר לו להקליד.

אבי, כי מעניין אותי איזה שטויות יכולות לקרות לו.

גיליגרין, כי יש לו דירה חדשה.

חבצלת, שוב כי יש לי הרגשה שזה יהיה מצחיק (ומיד כשהיא תתפנה מלתאר אירועי מפתח בחייה).

ותות, אני לא צריכה תירוץ בשביל זה.

(מה בכלל החוקים? לכמה אנשים צריך להעביר את הדבר הזה? עד מתי? תשאלו את חביתה מקושקשת, אני לא בעסק.)