בניגוד לרוב הבלוגרים הרודפים אחרי האנטי-רייטינג, קיים גם מיעוט נידח של שואפי תהילה. ספק אם ראוי בכלל להקדיש פוסט שלם לתנועת שוליים זו, ואף על פי כן, ומתוך חיבתי לביזארי והבלתי-ברור, הריהו לפניכם.

אציין כי, יש מספר כללי אצבע שנדונו בהרחבה בעבר במקומות שונים, כגון: לכתוב מעניין, לענות לתגובות, להגיב בבלוגים אחרים ועוד. כל אלו אינם ממין העניין ואני אתעלם מהם כליל ואתרכז בעיקר.

1. הייה אישה.

הסטטיסטיקה הפשוטה מוכיחה כי הבלוגוספירה בכלל, והטבלה בפרט, נשלטת על ידי נשים. אלוהים נתנה לנו את המקלדת, ולגברים את היכולת להשתין בעמידה. במקרה הצורך, ניתן להעזר בניתוח לשינוי מין. (מעתה, ינוסח המדריך בלשון נקבה, מטעמים פרקטיים).

2. היי טינאייג'רית.

כי הם שולתים, כי להם יש זמן לזה, כי הם הרוב, ולכן קהל היעד שלך.

3. מצאי לך נישה.

בזמנים אלו של קידמה, רק מיתוג חכם יבדל את בלוגך מהאחרים. היי מיוחדת!

לדוגמא: ילדה מבית הרוס. פריקית מקצועית. פמיניסטית ספרותית. פמיניסטית דתית. עיתונאית משמימה. ציף. פירמיד. רווק דביל (כאן אין לינק, אומרים שזה מחרמן אותם)*. ההוא שמקפיץ פוסטים (גם כאן אין לינק, יש יותר מדי כאלה). במיונרית. מאוורר. ההוא שכולם בטוחים שהוא הרווק2. התשובה לשאלה הגדולה של החיים, היקום וכל השאר. ביסקויט. וכיוב"ז.

* התלבטתי ארוכות לגבי הגדרה זו, שכן הנ"ל מחזיק בכמה וכמה מיתוגים חזקים, כגון: ההוא שכולם אוהבים לשנוא, ההוא שלא יכול לזיין בלי הבלוג, ההוא שאף בחורה עבורה גיל +אייקיו > 16 לא מוכנה לגעת בו, ועוד ועוד.

4. היי ביצתית.

יהיו כל חברותייך בלוגריות, וכל ידידיך ומחזרייך בלוגרים. כתבי על פגישותיך איתם ולנקקי. צרי לך קליקה משלך בתוך הבלוג, תני לחבריך תחושת פמיליאריות ולקוראים חדשים - תחושת אי-שייכות, שירצו במהרה לתקן.

5. היי נושא רכילות.

דאגי שיופצו אודותיך שמועות בנושאים שונים, כגון: איך את נראית, את מי פגשת, עם כמה בלוגרים שכבת וכדומה. כתבי פוסטים חצי ברורים וגרמי לקוראים לנחש את האמת מבעד לארשת המסתורין ולחרוש את בלוגך במטרה לגלות אותה. אל תאשרי ואל תכחישי שמועות שצצות בפניך, אך התגרי וזרקי מדי פעם פירורים ביוזמתך שלך.

6. כתבי על סקס.

כי כמו שאמרה פעם מוש, אף אחד לא באמת מתעניין בזה שאת רוצה לקנות ארון חדש.

7. כתבי על הדפיקויות שלך.

כי כמה שאת מוזרה, כך זה יותר מעניין, ממש כמו בגן חיות. ואם אין לך, המציאי, הקציני, הנציחי. בלוג חייב קצת עלילה והרבה דמות.

8. פלרטטי.

כי זה מהנאות החיים הקטנות.

9. פלרטטי עם בנות.

כי אנחנו בעליונות מספרית, כי אנחנו סטרייטיות, וכי למרות שאנחנו לא מתכוונות לזה לרגע, ולמרות שהם יודעים את זה, כל שלושת הבלוגרים בביצה יבואו בריצה לראות אותנו עושות דואט.

10. השתתפי בפרוייקטים וזמי כמה משלך.

כדי להוכיח שאת אחת מהחבר'ה ולא סנובית לכל המנהגים המקומיים, כדי להיות חלק מהקהילה, ובעיקר בשביל הלינקים, וטראפיק של אנשים חדשים.

11. צרי קשרים במקומות הנכונים.

מצאי לך חברים מפורסמים כדי שיוכלו לקדם אותך. התחנפי ליריב ולשרית פרקול, בשביל הפאסון ובשביל הקאונטר.

12. השתתפי במריבות רשת.

כפי שמוזטל אמר פעם, כמה שתעירי ממרבצם אריות גדולים יותר, כן ייטב.

13. בקשי הפניה מנענע.

כי זה עובד.

14. הקפיצי פוסטים.

הכי טעים עם סויה ודבש.

15. כתבי על בלוגים.

ממש כמו שאר בני האדם, בלוגרים אוהבים מאוד לקרוא על ההווייה שלהם. כתבי על שלך, התפייטי על עקרונות מוסריים, והנחי את הדיון לנושא האהוב על כולם, ולמכנה המשותף היחיד שיש לנו באמת.

16. כתבי מדריכים.

איך לצאת לבליינדייט ולשרוד, איך לעבור את תשרי, איך לשרוד חתונה משפחתית, ואם כלו כל הקיצין ולא מצאת נושא, איך לצבור רייטינג. זה לא שהדברים האלו עובדים, זה לא שמישהו לא יודע את מה שתגידי, אבל זה מאוד משעשע את כולם.

או: העניין הזה עם מין מזדמן.

עקב בקשת הקהל, ובעיקר כי בא לי.

אחת מהנאות החיים היא סקס. עוד הנאת חיים קטנה היא סקס עם מישהו חדש. כמובן, יש גם מין עם אהבה, אבל זה משהו אחר. כי אם נניח לשניה שאת סנובית בררנית שלא מוכנה להתאהב בכל מי שממצמץ בכיוון שלך, את עלולה למצוא את עצמך תקופות מסויימות לבד. ואז, לחיי המין שלך יש כמה אופציות:

1. ביד ולבד.

2. מין מזדמן.

לכאורה, מין מזדמן אמור להיות הדבר הפשוט ביותר בעולם עבור בחורה. גברים יש מסביב בכל מקום, וגברים רוצים מין. נקודה. יכול להיות שהם רוצים גם יותר מרק מין, אבל מין הם בטוח רוצים, ממש רוצים, על זה הם חושבים, על זה הם מדברים, את זה הם מורידים מאתרי פורנו כל היום (אתרי התוכן הנפוצים ביותר ברשת), וכמו שאביב אמר לי פעם, גם אם תופיעי באופן חד פעמי בתוכנית בוקר ותדברי על מקרמה, מישהו אי שם בארץ, יעשה ביד מול הטלויזיה. ככה זה, הם גברים, וזה מה שיש להם בראש.

ואת יודעת את כל זה. ואת יושבת לך בבית, לבד, חרמנית. את יודעת שהם שם. אבל איכשהו, את כאן והם שם, וזה לא עוזר לך.

עקרון 1: אין פתרונות קסם

מין מזדמן אומר להתפשר על בני זוג, ועל היחסים שלכם. נקודה. לא רוצה, אל תקני.

אפשר לחלק את הבחורים לכמה מחלקות: כאלה שלא היית נוגעת בהם בשום פנים ואופן, ולא משנה מה; כאלה שהיית רוצה משהו רציני איתם; ואלו שבאמצע. עליהם אנחנו מדברים כאן.

על זה שצעיר מדי בשבילך, מבוגר מדי, זה שהוא חמוד נורא אבל יש לו כמה בעיות שאין לך שום כוונה להתמודד איתן ביום יום, או סתם זה שאת בקושי מכירה, אבל, בא לך עליו. ולפעמים גם על הבחור המקסים שגר בקצה השני של הארץ או העולם, שאין לך שום כוונה לפתח איתו יחסים בשלט רחוק, אבל עכשיו שניכם באותו פסטיבל/ טיול/ פיק אפ בר אפלולי/ וואטאבר.

עקרון 2: פלרטטי בשאנטי

לפלרטט אפשר כמעט עם כל דבר שזז, להוציא סינונים הכרחיים. לפלרטט לא עולה כסף, זה כיף, והופך אותך להרבה יותר נגישה. גם גברים הם בני אדם וגם להם יש חוסר בטחון עצמי, לגשת לבחורה ולשמוע לא שוב ושוב ושוב זה מבאס. אם את מפלרטטת, יותר קל לגשת אליך, וגם נדמה להם שאת רוצה, למרות שאת מצידך לא התחייבת על שום דבר. פלרטטי איתם בשאנטי, כשאת רגועה זה הרבה יותר סקסי, נואשוּת זה מטריד, גם אם היא רק לסקס. כמעט אין טעם להתחיל עם בחורים בעצמך באופן מפורש, כי הם מרגישים הרבה יותר גבריים כשהם עושים את זה בעצמם. בניגוד להומואים, שיכולים להזמין מין מזדמן כמעט כמו שמזמינים פיצה (ובלי כרטיס אשראי), סטרייטיות צריכות לשחק את המשחק. תהני מזה. בכלל אל תחשבי לאן זה אמור להוביל. זה כבר יגיע לבד.

אם פלירטטת כהלכה עם כל העולם, חצי עולם יתחיל איתך, ואז, כדאי שתעשי עם זה משהו, אחרת כל ההסבר שלי היה לשווא. (תעשי עם זה משהו = תגידי כן. קל אבל לא אינסטנקטיבי.)

עקרון 3: מין מזדמן איז לייק א בוקס אופ צ'וקלטס

את לא יכולה לדעת מראש מה תקבלי, וזה גם חלק מהקסם וההרפתקה בזה. לפעמים את נופלת על סקס מדהים ולפעמים ממש מזעזע. טרם נמצאה שיטה מדעית אמינה לקבוע מראש מי יהיה זיון טוב. (עירית לינור הציעה בשירת הסירנה לעשות מחקר אקדמי בנושא, ואני אומרת, רק תשיגו לי תקציבים ואני שם!) זה לא משנה מה הוא אומר, איך הוא נראה, אם הוא יחסית מנוסה או כמעט ולא. הדבר היחיד שמשנה, זה אם הוא רוצה שגם את תהני, כי אם ממש לא אכפת לו, הוא תמיד יכול לגמור מהר.

עקרון 4: הלאה האובססיה

אין שום טעם להזדיין עם כל דבר שזז. כל דבר שזז הוא שמן, מכוער, דביל, עם זין קטן וריח רע מהפה. את לא רוצה למצוא אותו במיטה שלך, וגם לא את ההוא שדווקא נראה מצויין אבל האישיות שלו דוחה אותך, ושעמוק בפנים את יודעת שיהיה קר ומנוכר אליך מהרגע הראשון ועד הסוף. את לא רוצה להזדיין עם פסיכים שירדפו אחריך, עם הבוס שלך בעבודה, וגם עם סתם מישהו שאין לך שום דבר נגדו, אבל דווקא היום לא מתחשק לך. או לא מתחשק לך איתו. את בחורה, הם גברים, ולכן את יכולה לבחור. אל תהיי כמוהם, אין שום מטרה ברדיפה מטורפת אחרי הזיון הבא, בספירת כמות הגברים ששכבת איתם, אוי, לא הזדיינתי כבר שבוע וחצי, מה יהיה, אני בקריז. זה פטתי. מין מזדמן זה בשביל הפאן, לא בשביל הפוזה, ולא בשביל שיהיה לך מה לכתוב בבלוג. וכשזה לא פאן, לא עושים את זה. נקודה.

הרבה פעמים מין מזדמן הוא חצי תעשייתי. שניכם יודעים בדיוק למה אתם כאן ויש מועקה מעצבנת כזו באויר. ושתיקה. כאילו סקס הוא דבר רע, כאילו כל שיחה היא רק "העמדת פנים", ואם אין בסיס משותף, היא באמת. וזה מבאס. כי במקום שמין יהיה ידידותי הוא נהיה מנוכר. אפשר ללכת ואפשר להשאר, תלוי עד כמה את חרמנית.

חוק מספר 5: מצפון שקט

גם לגברים יש רגשות וגם הם יכולים להפגע אם את לא רוצה שום קשר אליהם אחרי הסקס. ועדיין, רובם המכריע יעדיפו מצב בו את שוכבת איתם ואחר כך לא מדברת איתם, מאשר שאת לא שוכבת איתם ולא מדברת איתם, כי הם גברים (גם הרגישים).

בקטנה:

אצלי או אצלך?

אצלו. משם את יכולה ללכת מה-זה בקלות. לגרש אותו מהבית שלך, זה מעיק יותר.

קונדומים

אל תדאגי, יש לו.

טלפון

- אל תצפי שהוא יתקשר אליך אחר כך.

- גם אל תהיי בטוחה שהוא לא (אלא אם לא טרחת לתת לו את המספר).

- אל תתקשרי.

ישראבלוג

לפני כמה שבועות ניהלתי עם אישאחד במסנג'ר את השיחה הבאה, פחות או יותר:

...

- אבל את לא ידועה בתור מזדיינת רצינית.

- תלוי איך אתה מגדיר רצינית...

- לפתות בלוגר חדש כל חודש,

         ובלוגרית חדשה כל 3 חודשים.

- מילא, בלוגריות, אבל בלוגרים?!

...

כמה מלים אישיות:

אצלי שרליליות באה בתקופות. לפעמים החרמנות יותר חזקה מהדחיה שאני חשה מאנשים. לטעמי, רוב הבחורים משעממים, ולא שווים שישקיעו בהם יותר מלילה אחד, אם בכלל (ממש כמו רוב הבחורות, מן הסתם). אחרי תקופה שרלילית מדי הסבלנות שלי לבחורים נוטה להתקצר יותר ויותר, אני נפטרת מהם בפרקי זמן הולכים וקצרים, עד שבסוף אני מוותרת כליל על לצאת איתם. אחרי תקופת התנזרות נאגר איזשהו חשק, ושוב יש לי זיק בעיניים כשאני פוגשת מישהו.

שרלילות אמיתיות מתחילות מזיון בגיל 12 עם המתנדב השבדי בחדר כביסה של הקיבוץ, ושוכבות עם עשרות בחורים עוד לפני שהן נעשות חוקיות. אני לא התחלתי מוקדם, בתור עצלנית גם לא הספקתי כל כך הרבה, ומעולם, אבל מעולם, לא עשיתי מתנדב שבדי. לכן, יותר משרלילה לייט, אני לא אהיה לעולם.

לא מזמן נערך כאן סקר בשאלה, כמה?

אבל אני רוצה להתמקד בשאלה אחרת, איך.

והרי בישרא, משפטי הפתיחה הסטנדרטיים עובדים קצת פחות טוב.

(לדוגמא:

הוא: את יפה. את: אבל לא ראית אותי.

הוא: איך קוראים לך? את: הנסיכה השחורה. {חושבת לעצמך: כתוב!  מה, הוא לא יודע לקרוא?!}

הוא: אז מה את עושה בחיים? את: הכל בבלוג.

הוא: יש לך אש? את: ?)

אין לי שום כוונה לתת כאן עצות לאף אחד, פשוט למנות קומץ מהשיטות. את הדוגמאות, והג'וסי דיטיילז, תצטרכו לחפש לבד.

כלי עבודה

התגובות - שם אפשר לצ'וטט, לשוחח, להכיר. כיוון שהן פתוחות לכל, אין לדעת מי קורא, אבל מי שמכור לישרא, בשלב מסויים זה כבר לא מטריד אותו יותר, ויגיד שם כמעט כל דבר. ממילא אנחנו בלוגרים, ממילא הכל פתוח. ועל זה כבר נאמר, "כל האקשן בתגובות". היתרון: זה מעלה את הקאונטר. החסרון: בכל זאת, לא ממש אינטימי.

מייל - יותר דיסקרטי אך יותר איטי. מיילים נוטים להיות ארוכים יותר מתגובות, ופחות נוחים. עם זאת, יש שם פרטיות רבה יותר, ואנשים נוטים לחשוף שם פרטים אישיים יותר, כגון, השם הפרטי, איזור מגורים ותחום עיסוק כעניין שבשגרה (וזה תקף בכלל, לתקשורת בין בלוגרים, בלי קשר לפלירטוט). כדי לעבור למייל, יש לרוב איזו סיבה, משהו שצריך ללחוש באוזן, ולא לכתוב בתגובות. אם כבר הגעתם לשלב הזה, סביר להניח שתעברו למסנג'ר.

מסנג'ר - מסנג'ר. (ואייסיקיו גם.) (וגם ההוא של יאהו, אם אתם מתעקשים.)

טלפון - הלו, זה אינטרנט כאן!  בלי מלים גסות!

טיפוסים

הביישן - הוא רוצה, אבל הוא לא יגיד כלום. מקסימום ירמוז. וזה יהיה כל כך דק, ובאינטונציות של אינטנט, שאין שום סיכוי שתביני.

סימני זיהוי: אף פעם אי אפשר לדעת.

הבודד - הבלוג שלו מכיל לעתים קרובות קיטורים על יגונות הבדידות שלו, על כמה חסרה לו אהבה, ועל כמה הוא לא מצליח להכיר אף אחת רצינית, בתקווה שמישהי תבין את הרמז. משמש לעתים כטכניקת עזר עם טקטיקות נוספות.

יתכן שהוא ביישן, או מכוער, או מעצבן, או סתם גר רחוק. (יכול גם להיות שהוא נורמלי, אבל אף פעם לא התקרבתי מספיק כדי לבדוק.)

האינטלקטואל - הוא יפתח איתך בדיון סוער בסוגיה ספרותית, אקטואלית או פילוסופית, ירשים אותך בידע הנרחב שלו ויתרשם משלך. אחרי כמה חודשים כאלה, הוא יתהה בלחש במייל מה צבע העיניים שלך.

זה שמבין במחשבים - יציע לך ג'ימייל. ואם אין לך, תסכימי, לא אומרים לא לג'ימייל.

זה שמתחיל עם כל דבר שזז - מודל נפוץ. קל לזיהוי. במקרה הצורך, את תמיד יכולה לשאול עליו בלוגריות אחרות (וכמה חבל, שבבלוג קשה ללכת לשירותים ביחד).

זה שלא קורא אותך - זה לא מפריע לו להציע לך לצאת תוך שתי תגובות. את, כמו אישה, תתאכזבי מהמחסור בפור-פליי, ותדעי שזה לא אישי.

זה שכותב לך שירים - הם יכולים להיות מתוקים, ויכולים להיות סוטים. בכל אופן זה כבר דורש השקעה ואולי גם כשרון, ומושך את תשומת הלב. את יכולה לענות לו בשיר, אם את יודעת לחרוז, או להעריץ אותו בשקט, אם לא (כמוני). לא לבלבל עם זה שמצטט לך שירים של אחרים, שזה, עם כל הכבוד, לא אותו דבר (אם כי, אם השירים שלו גרועים במיוחד, זה בהחלט עדיף). מאוד מחמיא, אבל אם הוא בדיוק יוצא עם שתי בחורות אחרות, גר רחוק ולא מוכן לסוע עד אליך, זה לא עוזר.

זה שמציע לך להתחתן איתו - בתגובות, כמובן. את מסכימה, כמובן. עכשיו לא נשאר הרבה לומר, לכן בודאות תריבו על האוכל שיהיה בחתונה, או על האולם.

זה שבכלל אין לו בלוג - הוא שולח לך מייל, מספר איך מצא אותך במקרה, כותב עד כמה הבלוג שלך יפה, את מוכשרת, הכתיבה שלך נוגעת ללב וכד'. לעתים, תגלי בסופו של דבר, שכן יש לו בלוג אחרי ככלות הכל.

הנשוי - הוא רק מפלרטט, הוא לא מתכוון לשום דבר. לא לא. אף פעם. מה פתאום.

האדיש - הטקטיקה הזו עובדת מצויין לחתיכים בים. בבלוגים, היא הרבה פחות אפקטיבית, אולי כי אנחנו לא יודעות מה אנחנו מפסידות. (בעצם, אולי לאריקון זה מצליח, תשאלו אותו.)

הרגיש - כשאת שופכת את הלב, הוא שם. הוא יגיד לך כמה הוא מבין ומזדהה וירוץ להחזיק לך את היד, בתגובות, במייל, במסנג'ר, ואם אפשר, גם באוף-ליין.

זה שקונה לך פרו - למתקדמים. לרוב, מי שמתחיל איתך וקונה לך פרו כבר פלירטט איתך מספיק קודם, ויש לו איזה יסוד להניח, שהסיכוי שיצא לו ממך משהו, יותר גדול מאשר עם מישהי אקראית לגמרי. אולי בכלל הוא הבטיח לך את הפרו, תוך כדי תהליך החיזור, וקנה אותו רק אחר כך. עניין של דינמיקה. אותך, בכל אופן, זה ממש לא מחייב, כמו מישהו שקנה לך משקה בפאב. כך שאם נמאס לך ממנו, תמיד תוכלי למחוק את המנוי שלו, ואת התגובות שלו, בעזרת הפרו החדש שלך.

הזהיר - מבקש תמונה שלך.

המהמר - שולח לך תמונה שלו.

הפרקטי - מציע שתפגשו.

הישיר - תתפשטי.

כולם: יש לך מסנג'ר???

איזו טקטיקה עובדת הכי טוב?

זה פשוט. כמו בחוץ, גם כאן, אם אתה ניגש לבחורה, והיא לא רוצה, זה לא ממש משנה מה תגיד. אם היא רוצה, גם אז זה לא ממש משנה מה תגיד. תשתדל רק, לא לצאת מאוד אדיוט.

לסיום, כמה הערות קטנות:

דבראשון, לא כל מי שמדבר איתך בתגובות, או במסנג'ר, או שולח לך מייל, אישי ככל שיהיה, מנסה להתחיל איתך. לפעמים סיגר הוא רק סיגר.

דבר שני, אני בטוחה שבלוגריות, הן לא פחות גרועות (ואם הייתי בטבעת של הלסביות, אולי הייתי מגלה).

ואחרון, כל קשר בין מה שכתוב כאן, לבין הכותבת, בלוגרים או בלוגריות שהיא מכירה, באינטרנט או בחיים, מקרי לחלוטין. חס וחלילה, טפו טפו טפו, טאצ' ווד, מלח מים (שיט, אני ממש גרועה באמונותפלות, נגמרו לי).

באופן חד פעמי ובלתי חוזר, אני אתייחס לקאונטר, שעבר את ה- 10,000. עד עכשיו התעלמתי ממנו, אבל ליותר ספרות מזה, לא נראה לי שהבלוג הזה יגיע.

לכבוד המאורע המרגש, החלטתי להקדיש פוסט לנושא חשוב, כיצד להמנע מרייטינג. מדריכים המלמדים כיצד לצבור אותו, יש די והותר (1, 2, סתם דוגמאות), ובעוד עבור רודפי הרייטינג, הסטטיסטיקה היא נגדם, הרי דווקא לבורחים ממנו, יש סיכוי ריאלי. עוד לא אבדה תקוותינו.

מה, יש מי שבורח מרייטינג? אז זהו, שכן. "כמה מחברי הטובים ביותר" הם חיות אנטי רייטינג שכאלה. (זו, אגב, אחת הסיבות לחוסר ברשימת קריאה בלוגוספירית בצד שמאל כאן, או לפחות תירוץ טוב). בעוד הבלוגים שונים זה מזה, משותף להם מרכיב די מכריע: אין להם מטרה להתפרסם, להגיע לטבלה, וכולי. לכן הבלוג שלהם, הוא מטרת עצמו. ואני, יש לי חולשה לדברים כאלה.

המדריך מנוסח בלשון זכר, כי אני שוביניסטית.

1. אל תשים את עצמך בגוגל. (כאילו, דה?)

2. אם אתה כבר שם, אפשר להתחרט, כפי שמוסבר כאן. (נו, באמת!)

3. אל תשים את כתובת הבלוג שלך בתגובות אצל האחרים. זה רק מקל עליהם את העבודה.

4. בכלל, השתדל לא להגיב לאחרים יותר מדי. כמה שיכירו אותך פחות, יכנסו פחות.

5. מדי פעם, מחק כמה פוסטים, כדי לרענן את השורות, וכדי שאי אפשר יהיה לדעת עליך יותר מדי מקריאה בודדת.

6. תן כותרות משעממות לקטעים, כדי שיכנסו אליך כמה שפחות מהעמוד הראשי.

7. הרושם הראשוני הוא הקובע. לכן, הקפד שבלוגך יהיה מעוצב בחוסר טעם.

8. אל תפתח בלוג תמונות.

9. כתוב ארוך ומשעמם, או קצר ולא ברור. נסה לייאש את הקוראים.

10. אל תספר לאף אחד שיש לך בלוג. ואל תרמוז.

11. לאף אחד!!!

12. בשום אופן אל תהיה מצחיק. ואם אתה בטעות מצחיק, היה מצחיק באריכות, שלא יצטטו אותך חלילה.

13. אל תשים רשימות של פוסטים שלך בצד.

14. אל תסדר את הקטעים בקטגוריות. שיתאמצו.

15. אל תשים לינקים לבלוגים אחרים בצד. זה יעודד אותם ללנקק אותך בחזרה.

16.אם מישהו לינקק אותך, התעצבן עליו.

17. שנה את שם הבלוג, מדי פעם.

18. שנה גם את שמך, מדי פעם.

19. רצוי אפילו בבת אחת.

20. ורצוי גם שמות בנאליים ומשעממים.

21. מחק הכל, מדי פעם.

22. סגור את הבלוג, ופתח אחד חדש.

בינתיים, אני עומדת רק ב-4 מהנ"ל. אבל יום אחד, כשאני אהיה גדולה, גם לי יהיה כזה.