נפרדתי מג'ון. חצי שנה שהיינו ביחד. אתמול הייתי לראשונה בטיפול בפסיכודרמה. מדהים אותי כמה קשה זה היה. חשבתי שלאור העובדה שכבר עברתי טיפול פרטני אני אהיה יותר פתוחה, יהיה לי יותר קל, אני כבר "יודעת"..
היה די קשה. היה קשה להיות בחברה של אנשים זרים לי לחלוטין ולהתחיל לשתף אותם במי האנשים שקיימים כרגע בחיים שלי, לשתף במי קרוב יותר, מי לא ולמה. לקראת סוף הפגישה ממש הרגשתי שאני לא אוכל לעמוד בזה, וזה היה לי מוזר.
היום קמתי בתחושה שאני נורא נורא נורא רוצה להתקשר לג'ון. להרגיש את החיבוק שלו, להרגיש שאכפת לו ממני. אני מתגעגעת לזה.
הוא אמר לי שהוא לא אוהב יותר אבל שהוא נורא רוצה להישאר בקשר. ה' אמרה לי שלא מומלץ ולא כדאי. אני מבינה למה לא כדאי וגם בנות אחרות אמרו לי אבל ממש ממש ממש בא לי להתקשר אליו עכשיו. לשתף אותו. לשמוע שאכפת לו. כי נדמה לי שאכפת לו ונדמה לי שהנתק הזה שבחרתי בו לא הפיתרון הכי טוב. הכל כל כך מבלבל.
אחת המטרות שהצבתי לעצמי לפני כמה ימים היה ללמוד להתפרק. לא שלא התפרקתי בחיים שלי, זה קרה אבל הפעם אני רוצה שזה יבוא ממני. שאני אדע שזאת הבחירה שלי. להתפרק ולהיבנות מחדש. בפעמים הקודמות שזה קרה לא ידעתי לשלוט בזה, לא ידעתי מה לעשות. ואני מרגישה שעכשיו אני רוצה שזה יקרה. אתמול כששכבתי במיטה פתאום התעוררתי בפחד, ממש פחד כמו שהרגשתי בהתקפי חרדה. אבל לא הרגשתי את הלב שלי דופק בחוזקה או קוצר נשימה, פשוט פחדתי נורא פתאום, כאילו ההרגשה חזרה בלי התופעות. זה נמשך בערך דקה או שתיים ואחרי זה חזרתי לישון. אני חושבת שאני נכנסת לתקופה מאוד.. של עשייה. זה מפחיד אבל אני רוצה להיכנס לשם..אני מאמינה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
