עבדתי אתמול עד שש, בשש סוף סוף השתחררתי מכבלי העבודה והצטרפתי להורי לטיול לאורך הטיילת. האויר היה טוב, רוח נעימה כזאת שמעירה אותי. היה קצת קריר אבל זה גורם לי להרגיש חייה. התחשק לי נורא גלידה אבל לא קניתי בסוף.. גם כי כל החג הזה כולנו די דובים.. וגם עוד מעט ה' מתחתנת אז צריך לשמור..וגם מיהרתי לפגוש אותם. התחשק לי מאוד לעשות משהו אחרי העבודה. לא רציתי לחזור לדירה, תוך כדי המשמרת חיפשתי אופציות לעניינים אבל הם נענו בשלילה. אז כששמעתי שההורים שלי הגיעו לעיר הגדולה קפצתי על ההזדמנות. היה נחמד בהתחלה, הלכנו לאורך הטיילת, ראינו את הים מלא גלים וסירות באופק. היתה אוירה נעימה. עד שכל האוירה איפפה אותי ושכחתי לרגע שאני נמצאת עם זוג הורים ולא חברים והצעתי להם לשבת לכוס קפה ואולי סלט. ועכשיו להגדרות:
אבא: איש עצבני, לא סבלני, עלול לדבר בשפה לא נעימה כשלא נוח לו, סגור.
טוב, האמת שההגדרה היא מאוד חלקית. לשם התיקון הוא אדם מפנק מאוד ומוכן לעשות למעני כמעט הכל אבל לצאת איתו לקפה או מסעדה זה תמיד כרוך בעצבנות מצידו. במקום להגיד שהוא לר רוצה, שזה לגיטימי לחלוטין, הוא אומר שלא אכפת לו ואז עושה סצינות של 'למה לוקח למלצר הרבה זמן', 'הקפה קר', שותק רוב הזמן וגם כשהוא מדבר אז זה במילה אחת. בקיצור מתנהג כמו ילד קטן שמשרה אוירה כבדה. אז הפעם החלטתי שאני לא נשאבת לאוירה הזו. שאני לא לוקחת את כל זה על עצמי. יש לו פה ואם לא נעים לו הוא יכול להגיד. הבעיה היא שביטוי רגשות זה לא הצד החזק שלו (כמו כל הגברים) ואפילו די דפוק כי הכל יוצא לו בעצבים.
יצאנו מהבית קפה ואז הוא התחיל לפתוח את הפה ולדבר מגעיל והוציא את כל הגועל על אמא שלי שנמצאת שם לספוג את כל זה.
חשבתי לעצמי באותו הרגע שאם זה ימשיך ככה אני פשוט חותכת ואומרת להם שלא נעים לי להיות איתם ככה אבל אז אמא שלי ביקשה ממנו נשיקה וחיוך והוא קצת נרגע..נדמה לי.
זה מוזר, כשהוא עצבני הוא נהיה אלים. לא אלים פיזית, הוא מעולם לא הרים יד על אמא שלי אבל הוא פשוט מדבר כל כך מגעיל. מזלזל. מדבר אל אמא שלי או למי שנמצא בסביבה (בדרך כלל לאחד מבני המשפחה) בחוסר כבוד ובביטול מוחלט. זה מוציא אותי מדעתי. זה כל כך מרגיז אותי, כל כך מקומם אותי. אני לא יכולה להבין איך בן אדם רואה את עצמו הכי צודק, לא רואה את הבן אדם השני שעומד מולו, מנסה לגמד אותו למימד הכי קטן וכמעט לרמוס אותו. ככה אני מרגישה, זה מה שהוא עושה.
הטיול נגמר בסדר.. לא המשיכו המילים הלא יפות והם הקפיצו אותי חזרה לדירה ואבא אמר שהוא צריך להביא לי פנס לאפניים.
עליתי לדירה, נכנסתי למיטה וחשבתי לעצמי שהיום הזה היה סתמי. אבל מסתבר שהוא גרם לי לחשוב..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
