זהבית פסי

זהבית באה לבושה למושב הפתיחה של כנס "תיאוריות קוויריות במבחן המציאות" (כולל עניבת מרלן דיטריך ונעליים שנגנבו מהסט של "הלו דולי") והתפלאה לגלות שההומואים היחידים שהגיעו ויודעים להעריך את הסטייטמנט יושבים מולה בפאנל השופטים. בתגובה זהבית התעלמה לחלוטין מקיומו של קהל והחזיקה את העיניים עצומות (ר' מיצג ויזואלי מס' 2) במשך כל השיר, "יומן מסע" של אביב גפן. הביצוע עצמו, לעומת זאת, היה עדין ומקסים. אם היה לה רבע מהאפיל הענוג של נינט או סעדו זהבית כבר הייתה בטוחה בגמר, אבל בגלל חוסר עקביות בלוק זה עדיין פתוח למשא ומתן.

הייקו סיכום:

השבוע אין

חסינות; האם כולם

ישכחו אותה?

מישל גוריאלשווילי

הגרוזיני הבכיר הראה שוב שכמה שבחירת השירים והגרדרובה שלו מזעזעות, ככה הוא זמר גדול. למרות חליפת אל קאפונה, חולצת כת השטן, שרשרת ערסית במיוחד ו"תנו לי את הלב" של שימי תבורי (?!), שאותו הקדיש משום מה לתושבי הצפון – כאילו הם לא סובלים כבר מספיק – מישל הצליח לרגש ולגעת. אלמלא הלוק, גם הוא כבר היה יכול לחסוך לעצמו את הנסיעה חזרה מניצנים. אבל מישל, המלצה: תצא קצת, תכיר בני אדם, ואז תשאל אותם איזו מוסיקה הם שומעים. התשובות עשויות להפתיע.

הייקו סיכום:

מישל, במקום לב

לתושבים בצפון,

עדיף לג'קו.

דוד סלם

השאיר את חליפת זמר החתונות בבית והגיע עם חולצת בית ספר שנראתה מכופתרת לא נכון. ניכר שדוד לא ממש מבין באיזו מדינה הוא נחת, והדימוי שלו כפטריוט נלהב ספג מכה קשה כשהוא הסביר לצביקה ש"מחר, מתי שאני קוּם, אני רוצה ש-F-16 יהפכו ליונים בשָמַים". כנראה שאפשר להוציא את היהודי מצרפת, אבל אי אפשר להוציא את צרפת מהיהודי. צביקה עוד ניסה להציל את המצב ואת כבודה של המדינה כשהודיע ש"אני מנסה לחשוב איפה ישימו את היונים באף-16", אבל הקהל סירב לקבל את חצי ההתנצלות ושתק במבוכה, ואם דוד היה מבין עברית אולי הוא סוף סוף היה שם לב איפה הוא חי.

לשיר זהר תמיד קשה, ובחלק הראשון של "אלינור" היה נראה שדוד נקט בחוכמה והחליט פשוט לוותר על הקטע של השירה ולהתמקד בגיטרה, אבל למרבה הצער בחצי השני הוא פתח את הפה והוציא משם שלל הברות שהזכירו קצת את המלמולים של הבן שלו לפני שבועיים והיו כנראה באותה שפה. השופטים כרגיל קטלו, אבל האמת היא שזה לא אומר כלום. מזמן כבר ברור שהסוכנות מתה להפסיק לשלם על המלון של דוד ולהעיף אותו חזרה לצרפת, והשופטים מנסים לעזור לקהל לעשות את זה כל שבוע מחדש. השבוע, לאור הפציפיזם הלא פופולרי, אולי זה באמת יקרה.

הייקו סיכום:

כוכב נולד סתם

אם אשתו הכונפה

של סלם לא שם.

מורן אהרוני

נפטרה מחליפות הדודה והתחברה לראשונה למאה העשרים עם שיער ולבוש שהזכירו קצת יותר את המין האנושי. רק מה, יש עדיין שתי בעיות: א', אנחנו כבר כמה שנים במאה ה-21; ב', באותה הזדמנות היא לא נפטרה מהצווחות ההיסטריות ומהפאתוס המוגזם. גם הבחירה בשיר ימי זיכרון ("מכתב קטן") הלמה יותר את השחור הרגיל שלה ולא את הגרדרובה החדשה. התחזית: עוד יומיים עד שבוע ויומיים היא כבר לא איתנו.

הייקו סיכום:

שרה שיר על

איש אשר רחוק מכאן.

בקרוב, מורן.

מיצג ויזואלי מס' 3: צביקה שוב מפריע

ג'קו אייזנברג

הטרגדיה העמיר חדדית של הערב, ג'קו התחיל לשיר את "אמא" וגמר עם "אמא'לה". ג'קו הקדים ואמר שיש שורה אחת בשיר שעושה לו את זה במיוחד, ועד מהרה התברר שאכן, מרוב התלהבות הוא שכח ללמוד את השאר. אחרי הבלבול הראשוני, ובדיוק כשהוא הצליח לחזור למציאות, צביקה הדר הופיע פתאום משום מקום כדי לעצור אותו (ר' מיצג ויזואלי מס' 3) ולהבטיח שהוא יאבד את זה סופית. בתוך כל הזוועה, ג'קו כן הצליח להעניק פרשנות ייחודית לשיר, גם אם כזאת שניתנה שלא בכוונה: משיר אהבה/שנאה מצמרר הוא הפך לזעקה נואשת לעזרה של ילד קטן ואומלל שמחפש את אמא שתבוא ותיקח אותו מהמקום המפחיד הזה, ניצנים. נקודות חיוביות: אם הלב החלש של ג'קו עמד בחוויה הזאת, הוא כנראה כבר יעמוד בכל; ובשבוע הרחמנות הנוכחי גם עם הביצוע הכושל הוא יזכה במספיק קולות סימפטיה בשביל לעבור.

הייקו סיכום:

חבל שלא כל

יום אפשר לשיר: "נרדם

על החולות". אוף!

רפאל מירילא

בערב שכולו אחדות, "אנחנו" ו"כולנו" דביקים, את ה"כולנו" הביזארי ביותר סחט מירילא עם המנון המתנחלים התמוה "עפרה", שהוציא מצדי צרפתי את המשפט האלמותי: "כולנו זוכרים את מוטי פליישר". כן צדי, כולנו. לא רק קשישים פסיכופתים שעדיין מתגעגעים ללהקת הג'אמבו ולאופירה גלוסקא. פליישר, אגב, עזב את הארץ בשנות השבעים המוקדמות ועוסק בשנים האחרונות בניהול עסקי פאות נוכריות ומצבות, אולי כי לראשונות הוא זקוק כבר עכשיו ולאחרונות בקרוב. על מירילא עצמו, שהגיע בחולצה בצבע שתן של מישהו שסובל משלפוחית רגיזה, חבל להכביר מילים. לרגע היה נדמה שהוא החליט להיפטר סוף סוף מהפאלסטו הבלתי נסבל, אבל אז התברר שהוא פשוט צרוד, אז צפו לשובן של המניירות והאוקטבות הגבוהות בשבוע הבא, אלא אם כן העם היושב בציון יפתיע ויעניק לו כבר השבוע כרטיס חזרה הביתה.

הייקו סיכום:

תמיהה: מה עדיף -

שיר נוסף של מירילא

או החיזבאללה?

ישראלה אסגו

מקפלת המצנחים הקרבית פתחה עם סיפור תמוה על ילד שחולה במחלה נדירה ונשארו לו רק כמה חודשים לחיות, שהתקשר אליה מבית החולים וביקש ממנה לשיר עבורו את "חלקת אלוהים" של רבקה זוהר. אני רק מקווה שלילד סיפרו שהוא הולך למות, כי אחרת נראה לי שהוא די בדיכאון אחרי האאוטינג של ישראלה, שכנראה גם לא לגמרי הבינה מה הוא אמר כי מותו הוודאי לא הפריע לה לאחל לו "רק בריאות". אסגו כרגיל הייתה מיומנת טכנית, אבל שרה שטוח, לא מרגש ומעצבן. כרגיל, זה לא הפריע לשופטים להתלהב ממנה. מה שכן, אחרי הביצוע שלה, אם אני אלך למות אני גם אשקול להתקשר אליה כדי לבקש ממנה שלא תשיר לי כלום.

הייקו סיכום:

ממש הרגע,

עדכון מבית החולים:

תנתקו אותי.

מיצג ויזואלי מס' 4: צביקה פיק ותלבושת הכומר

השופטים:

ערב רגוע יחסית עבר על שופטינו, אם מתעלמים מהניאולוגיזמים הסטנדרטיים של מרגול שלאף אחד, כולל השופטים האחרים ואפילו – אני חושד – היא עצמה, כבר אין כוח אליהם. בערב נטול נצנצים (לא כולל אלה של מישל), אוחובסקי הביא אותה עם חולצת ג'וי דיוויז'ן כדי להראות לכולם מה הוא חושב על המיינסטרים הזה שגררו אותו אליו וכמה הוא יותר טוב מהם, ואילו צביקה פיק הגיע לבוש ככומר (ר' מיצג ויזואלי מס' 4), רק כומר מהסרטים של אלמודובר שאונס ילדים קטנים בזמן שהוא מקשיב להם שרים בקול פעמונים. צדי לקה כרגיל באחד מהתקפי הטירוף המפחידים שלו, וגם בכמה פרצי צחוק משונים שעוררו, לא להאמין, געגועים ליהודה סעדו, אבל בכל זאת ניכר שבניצנים הוא מרגיש יותר בבית מאשר בחור ההוא עם הקטיושות שסחבו אותו אליו בשבוע שעבר. בסך הכל, לילה ללא אירועים מיוחדים.

הייקו סיכום:

צביקה, צדי, גל

ומרגול – שופטים. כן, כמו

אהרן ברק.

סיכום כללי (של השבוע בלבד, וזו דעה, לא תחזית):

הצטיינות יתרה: מישל

הצטיינות: מאיה, זהבית

מספיק בקושי: מאור, עידן, ג'קו, רפאל

לא בבית ספרנו: ישראלה, מורן, דוד

תוצאות יהיו רק הערב, וגם סקעת.

וחידת טריוויה ביזאר לסיום (התשובה בתחתית הפוסט):

מיהו מתמודד "כוכב נולד" לשעבר ששמו מסתתר בסיכום האחרון?

ועוד הייקו אחד לקינוח:

ניסיתי, אבל

אין כמו ש'. עוד שבוע

היא תשוב. מזל!

 * תשובה *