כך אהפוך לאושיית תרבות: פרק שלישי (האחים כהן)

תום: הלו?

ג'ואל כהן: שלום, תום?

תום: כן.

איתן כהן: מי זה עלה לנו על הקו?

ג'ואל: זה קווין קליין.

איתן כהן: קווין?

ג'ואל: לא, אידיוט, זה תום.

איתן: טום הנקס? חשבתי שסיכמנו לא לעבוד איתו יותר.

ג'ואל: לא, מפגר, תום, מישראל, זוכר?

איתן: מי?

ג'ואל: תום, מישראל, שרוצה שנכניס את הדמות שלו לסרט?

איתן: זה לא נשמע לי מוכר.

ג'ואל: תום, חכה שנייה, טוב?

תום: בטח.

ג'ואל: איתן, אתה שם?

איתן: כן.

ג'ואל: אוקיי. איתן, למה קבענו את השיחה הזאת?

איתן: איזו שיחה?

ג'ואל: השיחה הזאת, זאת שאנחנו מנהלים ברגע זה.

איתן: אתה בטוח שאנחנו מנהלים אותה? על מה אתה מבסס את הטענה הזאת? אפיסטמולוגית, אני מתכוון.

ג'ואל: אני לא בטוח, אבל בוא נניח לרגע שאנחנו מנהלים אותה. למה קבענו אותה?

איתן: לא יודע. הטלפון צלצל, אז עניתי.

ג'ואל: ומה קרה אז?

איתן: אמרת לי לחכות.

ג'ואל: בדיוק. ומה קרה אז?

איתן: מישהו עלה לנו על הקו. חשבתי שזאת פרנסס, אבל הוא לא צרח עלי שבפעם האחרונה שהייתי אצלכם שוב השארתי את האסלה למעלה ולכלכתי את המדרגות בבוץ, אז זאת כנראה לא פרנסס.

ג'ואל: נכון, זו לא פרנסס. זה תום.

איתן: מי זה תום?

ג'ואל: תום זה מי שקבענו לדבר איתו.

איתן: קבענו לדבר עם מישהו?

ג'ואל: כן.

איתן: אתה רוצה להגיד לי שהוא על הקו בכוונה?

ג'ואל: כן, זה בדיוק מה שאני רוצה להגיד לך.

איתן: הוא בבית שלך?

ג'ואל: לא, הוא לא בבית שלי. הוא בבית שלו.

איתן: מה הוא עושה שם?

ג'ואל: מאיפה אני יודע. אם היית סותם את הפה לרגע, אולי היינו יכולים לשאול אותו.

איתן: אז כל הזמן הזה הוא בעצם מחכה?

ג'ואל: בדיוק.

איתן: זה ממש לא יפה מצדך. נו, אז תשאל אותו.

ג'ואל: תום?

תום: כן.

ג'ואל: מה אתה עושה?

איתן: מי אתה ומה אתה עושה בטלפון שלי?

ג'ואל: תום, תתעלם ממנו.

תום: טוב.

איתן: תום?

תום: כן?

איתן: אתה בטוח שאתה לא טום הנקס?

תום: כן.

איתן: אז מי אתה?

ג'ואל: איתן, תשתוק. תום?

תום: כן?

ג'ואל: מה אתה עושה?

תום: כלום, בעצם. חיכיתי לטלפון שלכם.

ג'ואל: זה אבסטרקטי מדי. מה עשית בזמן שחיכית?

תום: לא יודע, שום דבר מיוחד. סתם, ישבתי פה וחיכיתי.

איתן: ניצול מצוין של הזמן. ככה אני מעביר את החיים שלי.

ג'ואל: איתן, תשתוק.

איתן: כן, בוס.

ג'ואל: אתה רוצה לעשות משהו מועיל?

איתן: לא ממש.

ג'ואל: אז תעשה בכל זאת. אתה יכול לרשום את הדברים שנדבר עליהם?

איתן: אני ואתה? לא נראה לי שזה יהיה שווה רישום.

ג'ואל: זה נכון, אבל אולי תום יתרום משהו לשיחה.

איתן: לא נראה לי, הוא לא מדבר הרבה.

ג'ואל: זה כי אתה לא מפסיק לקשקש.

(שתיקה בת כדקה)

תום: הלו?

איתן: הפסדת.

תום? הפסדתי?

איתן: משחק השקט. עכשיו אתה צריך להגיד משהו חכם. אני רושם.

תום: אממממ...

איתן: זה ג'ואל לימד אותך?

ג'ואל: איתן, שקט. תום, אולי תשאל אותנו משהו?

תום: אממממ...

איתן: אני יודע! עכשיו הוא ישאל אותנו איך זה לעבוד ביחד, ואם אנחנו רבים.

ג'ואל: איתן, אתה לא נותן לתום לפתוח את הפה.

איתן: למי?

ג'ואל: לתום.

איתן: אה.

האחים כהן בהקרנת הבכורה של "אכזריות בלתי נסבלת"

ג'ואל: טוב, עכשיו ברצינות.

איתן: ברצינות? אז אני הולך.

ג'ואל: איתן, אתה תשתוק ותרשום. תום, תזכיר לי, מה בדיוק היה הסיכום בינינו?

תום: אמממ.... בעיקרון לא היה שום סיכום. אני שלחתי לכם מכתב שבו הסברתי לכם על הפרויקט שלי...

איתן: יש לך פרויקט? אפשר להצטרף?

ג'ואל: נדמה לי שזה הרעיון, איתן. אז מה הפרויקט שלך, תום, תזכיר לי?

תום: זה לא משהו מאוד רציני. אני פונה לאמנים מפורסמים ו...

איתן: אופס, טעות בכתובת.

ג'ואל: איתן, לא סיכמנו שאתה שותק? תום?

תום: כן.

ג'ואל: תמשיך?

תום: כן, אז אני פונה לאמנים מפורסמים, מספר להם קצת על החיים שלי ומבקש מהם להכניס אותי בתור דמות ביצירה הבאה שלהם.

ג'ואל: היצירה הבאה שלנו, בטח. אם זה תלוי באיתן לא יהיה דבר כזה.

איתן: אתה מדבר? אני כבר גמרתי לכתוב מזמן. אתה לא אוהב שם כלום.

ג'ואל: אני אוהב הכל חוץ מהתסריט.

איתן: ונערת התסריט.

ג'ואל: למה, היא דווקא בסדר. יש לה תחת חמוד. תום, אתה מקליט אותנו?

תום: אממממ... כן.

ג'ואל: או, נהדר, את הסרט הבא שלי אני אוכל לעשות מהכלא.

איתן: זה רעיון לא רע. תהיה כמו הטורקי ההוא.

ג'ואל: איזה טורקי, טימותי האטון?

איתן: בדיוק, הוא נכנס לכלא אחרי שאח שלו מת. זכה באוסקר. אולי כדאי לי גם לנסות את זה.¹

ג'ואל: לנסות שאח שלך ימות? אתה בכיוון הנכון. אוסקר כבר יש לך, אם כי רק אלוהים יודע איפה החבאת אותו.

איתן: החבאתי אותו אצלך ולקחתי את שלך. עכשיו כולם חושבים שאני אתה ואתה אני.

ג'ואל: איתן, אתה זוכר שתום על הקו?

איתן: מי?

ג'ואל: תום.

איתן: אה, תום, בטח. אמרנו לו כבר מזל טוב?

ג'ואל: על מה היינו צריכים להגיד לו מזל טוב?

איתן: על קייטי.

ג'ואל: אה, אתה צודק. מזל טוב, תום.

תום: תודה.

ג'ואל: אז תום, על איזה סוג של דמות חשבת?

איתן: זאת לא שאלה מעניינת.

ג'ואל: אז תשאל אתה.

איתן: תום?

תום: כן?

איתן: על איזה סוג של דמות חשבת?

תום: אמממ... אני לא יודע, זה תלוי בעיקר בכם. חשבתי שאולי משהו מהחיים שלי יעניין אתכם.

ג'ואל: אתה מישראל, נכון?

איתן: זאת שיחה בינלאומית? מי נו ספיק אינגליש, ביי ביי.

ג'ואל: תום, תתעלם ממנו. אז אתה מישראל, נכון?

תום: כן.

איתן (בעברית): שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד.

ג'ואל: כל הכבוד, איתן, סבא היה גאה בך.

איתן: אתה באמת חושב?

ג'ואל: לא.

איתן: זה מה שחשבתי. תום?

תום: כן?

איתן: סבא שלך גאה בי?

תום: בך? אמממ... האמת היא שסבא אחד שלי מאוד אהב אותך. בכלל, הוא מאוד אהב קולנוע. הוא אפילו התעסק עם זה הרבה שנים, בצרפת.

ג'ואל: שמעת, איתן? סבא של תום היה מנהל פסטיבל קאן. אתה חושב שזה האיש המוזר ההוא שנתן לנו את הפרס?

איתן: לא, זה היה רומן פולנסקי. תוכל לעשות איתו סרטים בכלא, למרות שרוב הסיכויים שהוא כבר איבד עניין בנערת התסריט, היא כבר לא בת 12. תום, סבא שלך היה זה שנתן את הפרס לטורקי ההוא?

תום: אני לא חושב.

איתן: חבל. זאת הייתה יכולה להיות סצינה מצוינת. בעצם, זו עדיין יכולה להיות. אני רושם.

ג'ואל: אז תום, חוץ מזה שאתה ישראלי, מה עוד יש לך לספר לנו?

תום: אממממ... אני לא יודע, כתבתי לכם כל מה שהיה נראה לי חשוב.

ג'ואל: איתן?

איתן: כן?

ג'ואל: אתה זוכר מה תום כתב לנו?

איתן: מה אתה חושב?

ג'ואל: אני חושב שלא, אבל אני רוצה לוודא.

איתן: אני דווקא זוכר.

ג'ואל: באמת?

איתן: לא, עבדתי עליך.

כ'ואל: ככה חשבתי. תום?

תום: כן.

ג'ואל: בטח המכתב שלך נמצא פה איפשהו. בזמן שאני מחפש, אולי אני אשאל כמה דברים?

תום: אין בעיה.

ג'ואל: אז איזה סוג של דמות חשבת להיות?

תום: אמממ... לא חשבתי על זה יותר מדי. לא אכפת לי להיות כל דבר, אם לומר את האמת. חשבתי על מישהו כזה כמו טים רובינס ב"הקפיצה הגדולה", מישהו קצת אבוד כזה, נאיבי?

איתן: איזה סרט?

תום: "הקפיצה הגדולה".

איתן: של מי זה?

ג'ואל: זה שלך, איתן. שלנו.

איתן: אתה רציני? "הקפיצה הגדולה"? עם מי זה?

ג'ואל: טים רובינס, הוא אמר לך.

איתן: זה הסרט ההוא שעשינו בשחור-לבן?

ג'ואל: לא זוכר, אצלי בראש כל הסרטים בשחור-לבן. תום, זה היה בשחור-לבן?

תום: לא.

ג'ואל: אז אתה רוצה להיות כמו טים רובינס. אתה נראה כמו טים רובינס?

תום: אמממ... לא.

איתן: שלחת לנו תמונה שלך?

ג'ואל: איתן, זאת לא סוכנות שידוכים. תום, אפשר לדבר ברצינות רגע?

תום: כן, כמובן.

איתן: אני גם יכול?

ג'ואל: כן, איתן, אתה יכול.

איתן: אבל אני לא רוצה.

ג'ואל: אז תום, אנחנו עובדים עכשיו על "Hail Caesar", שמעת על זה?

תום: כן, שמעתי משהו. זה עם ג'ורג' קלוני, לא?

איתן: זה עם ג'ורג' קלוני? יש!

ג'ואל: כן, זה עם ג'ורג' קלוני. התסריט של זה כבר די גמור, אבל אנחנו יכולים אולי להכניס עוד איזו דמות קטנה.

איתן: התסריט גמור, ג'ואל? למה לא סיפרת לי על זה?

ג'ואל: איתן, אתה זה שגמרת אותו.

איתן: מה אתה אומר... הוא טוב?

ג'ואל: לא.

איתן: זה חבל.

ג'ואל: נכון.

(שתיקה בת דקה וחצי)

איתן: הוא למד, תום.

ג'ואל: כן, הוא חכם. תום?

תום: כן.

ג'ואל: בקיצור, זה סרט על קבוצת תיאטרון בשנות העשרים שמעלה הצגה של "יוליוס קיסר" של שייקספיר. אתה מכיר את "יוליוס קיסר"?

תום: הדמות או המחזה?

ג'ואל: המחזה.

תום: קצת, קראתי את זה בתיכון, אבל אני לא זוכר יותר מדי.

איתן: חבל, זאת הייתה גם הבעיה שלנו. קיווינו שתוכל לעזור לנו.

ג'ואל: איתן, אל תגלה.

איתן: אל תגלה מה?

ג'ואל: אל תגלה למה התקשרנו אליו.

איתן: טוב, אני לא אגלה. תום?

תום: כן?

איתן: אתה יודע למה התקשרנו אליך?

תום: אמממ...

איתן: לא, אל תענה ואל תשאל, כי אסור לי לגלות.

תום: אוקיי.

ג'ואל: יופי, איתן. אז תום, אתה לא זוכר את המחזה?

תום: אני זוכר קצת.

איתן: מה אתה יכול לספר לנו על זה?

תום: אמממ... יש שם סנאטורים שפוחדים שקיסר נהיה חזק מדי, אז הם רוצחים אותו. ואז...

איתן: מה?

תום: ואז...

איתן: חכה רגע, אמרת שרוצחים את קיסר?

תום: כן.

איתן: ג'ואל, שמעת? רוצחים את קיסר. איך יכול להיות שלא שמעתי על זה? זה סיפור גדול.

ג'ואל: כן, זה כאילו שהיו רוצחים את בוש.

איתן: לא רצחו אותו כבר?

ג'ואל: לא, זה היה רייגן. הזריקו לו אלצהיימר.

איתן: כן, אני זוכר, ראיתי את ההלוויה. אז מה נעשה עם קיסר?

ג'ואל: אין מה לדאוג, גם הקהל לא יידע את זה. במקרה הכי גרוע, נביא את ג'ון גודמן לצעוק.

איתן: עוד פעם?

ג'ואל: זה לא נמאס אף פעם. אתה יודע שעד היום לא קראתי את האודיסיאה?

איתן: אלוהים, עוד פעם אתה עם האודיסיאה.

ג'ואל: תום?

תום: כן?

ג'ואל: אז אתה מבין בערך על מה הסרט?

תום: פחות או יותר, כן.

ג'ואל: ונראה לך שאתה יכול להשתלב בזה?

תום: אמממ... אני לא יודע, אני לא ממש יודע לשחק.

איתן: ג'ואל, אתה בטוח שזה לא טום הנקס?

ג'ואל: כן, איתן. תום, הדמות שלך בכל מקרה לא תהיה אחד השחקנים, אנחנו צריכים לחשוב על משהו אחר.

תום: אוקיי.

ג'ואל: איתן, יש לך רעיון?

איתן: לא.

ג'ואל: למה זה לא מפתיע אותי?

איתן: כי אתה רגיל.

ג'ואל: זה נכון. תום, אולי תהיה עוזר במה?

תום: אמממ... בסדר, אבל איך זה יהיה מבוסס על הדמות שלי?

ג'ואל: אני לא יודע, אני לא מוצא פה את המכתב שלך. אתה יכול לשלוח לי אותו שוב?

תום: אמממ... כן, כמובן, אני אשלח לך.

ג'ואל: אתה תהיה עוזר במה יהודי שנחטף על ידי הקו קלוקס קלאן, והשחקן שמגלם את קיסר יציל אותך.

איתן:  הקו קלוקס קלאן חטפו יהודים?

ג'ואל: אין לי מושג. אני מתאר לעצמי שכן. צריך עדיין לחשוב מי ישחק אותך. בן כמה אתה?

תום: 31.

איתן: אפשר את טום הנקס. הוא לא יצטרך להחליף את השם.

ג'ואל: איתן, מה יש לך עם טום הנקס?

איתן: הוא לא החזיר לי את האיי-פוד.

ג'ואל: אז אתה רוצה להכניס אותו לסרט בגלל זה?

איתן: בטח, למה לא? שימות, מצדי,

ג'ואל: טום הנקס זה לא טוב, אנחנו צריכים מישהו שיזהו שהוא יהודי. מישהו איקוני. תום, יש לך רעיונות?

תום: אמממ... לא יודע, אולי אדם ברודי?

איתן: מי זה?

ג'ואל: איתן, אל תעשה כאילו אתה לא יודע, אני יודע בדיוק למה אתה לא עונה לטלפון בימי חמישי. אדם לא איקוני מספיק.

תום: אוקיי.

(שתיקה)

ג'ואל: יש לי.

איתן: מי? מי?

ג'ואל: אתה רוצה לדעת?

איתן: כן! כן!

ג'ואל: אני לא מספר.

איתן: בבקשה...

ג'ואל: תגיד יפה.

איתן: בבקשה יפה.

ג'ואל: אוקיי, בגלל שביקשת יפה אני אספר לך.

איתן: ייפי! מי?

ג'ואל: טופול.

איתן: טופול, מצוין!

תום: חיים טופול? טופול מ"כנר על הגג"?

ג'ואל: כן, בדיוק.

תום: אבל הוא לא בן שמונים?

ג'ואל: זה לא משנה, הוא איקוני. זה מה שחשוב. הוא כמו וודי אלן.

איתן: אולי באמת ניקח את וודי אלן?

ג'ואל: לא, הוא איקוני מדי.

(שתיקה)

ג'ואל: תום?

תום: כן.

ג'ואל: מצאתי את המכתב שלך. אני רואה שכתוב פה שחלמת להיות במאי קולנוע כשהיית קטן.

תום: זה נכון.

ג'ואל: אז נעשה שינוי קטן, ואתה תהיה עוזר הבמה שחולם להיות במאי תיאטרון, זה בסדר?

תום: כן, זה בסדר גמור.

ג'ואל: וישחק אותך טופול, והקו קלוקס קלאן יחטפו אותך, וג'ורג' קלוני יציל אותך. ומאחר שזה יהיה בשנות העשרים, נכניס גם משהו על נאצים ונגיד שזה משל על ארצות הברית של היום.

איתן: הכל אצלך משל על ארצות הברית של היום.

ג'ואל: אל תגלה.

איתן: למי, לתום?

ג'ואל: כן.

איתן: כמה תשלם לי?

ג'ואל: זה אבסטרקטי מדי. תום?

תום: כן.

ג'ואל: אני חושב שזה מספיק להיום.

תום: אוקיי.

איתן: תום?

תום: כן?

איתן: ד"ש לקייטי.

תום: אני אמסור לה.

ג'ואל: תודה תום, נהיה בקשר.

תום: תודה.

איתן: ג'ואל?

ג'ואל: כן?

איתן: מי מאיתנו ינתק קודם?

ג'ואל: אתה.

איתן: למה?

ג'ואל: כי אתה אידיוט. תום?

תום: כן.

ג'ואל: ביי ביי.

תום: ביי ביי.

איתן: ביי תום. היה נעים להכיר אותך, מי שלא תהיה.

תום: תודה, ביי ביי.

¹ בניגוד לקטעים אחרים בשיחה שהיו עבורי נונסנס מוחלט ואת חלקם השמטתי על מנת לקצר, את הרצף הזה הצלחתי לאחר מאמצים רבים לפענח. מי שמעוניין בהסבר מוזמן לשאול בתגובות.

(*) ג'ואל ואיתן כהן – האחים כהן נחשבים לשניים מהחשובים והמקוריים שבקולנוענים הפועלים כיום בארצות הברית. השניים כותבים, מביימים, מפיקים ועורכים את סרטיהם ביחד, אם כי ג'ואל מקבל לרוב קרדיט בלבדי על הבימוי, איתן על ההפקה, השניים חתומים יחדיו על התסריט, ועל העריכה הם חותמים בפסאודונים "רודריק ג'יינס". מבחינה סגנונית, השניים מרבים להמציא מחדש ז'אנרים מוכרים ועל ידי כך לבחון במקביל את דרך החיים האמריקנית ואת הקולנוע המייצג אותה. מוטיבים חוזרים בסרטיהם כוללים, בין השאר, עלילות סבוכות ומפותלות, סיטואציות הזויות ובלתי סבירות, פושעים מוזרים ואכזריים ודיאלוגים שנונים ואבסורדיים. השניים מרבים להשתמש באותם שחקנים בסרטיהם השונים, ובצוות הכמעט קבוע שלהם ניתן למצוא בין השאר את ג'ון טורטורו, ג'ון גודמן, סטיב בוסמי, מייקל בדלוצ'ו, ברוס קמפבל, ג'ון פוליטו ולאחרונה גם ג'ורג' קלוני. השניים זכו בפרס "דקל הזהב" בפסטיבל קאן על סרטם "ברטון פינק" (1991), ובאוסקר על התסריט לסרטם "פארגו" (1996). ג'ואל כהן זכה גם בשלושה פרסי בימוי בקאן, על שני הסרטים הנ"ל וכן על "האיש שלא היה שם" (2001). ג'ואל, המבוגר מבין השניים (יליד 1954), נשוי לשחקנית הקולנוע פרנסס מקדורמנד, שזכתה באוסקר על תפקידה ב"פארגו". לשניים בן מאומץ ששמו פדרו (הצביעו עבורו, כמובן). איתן (יליד 1957) נשוי לעורכת טרישיה קוק. לשניים בת מאומצת אחת (ללא ידיעתם), ש. כהן.

סרטיהם: "רציחות פשוטות" (1984); "בייבי אריזונה" (1987); "צומת מילר" (1990); "ברטון פינק" (1991); "הקפיצה הגדולה" (1994); "פארגו" (1996); "ביג לבובסקי" (1998); "אחי, איפה אתה" (2000); "האיש שלא היה שם" (2001); "אכזריות בלתי נסבלת" (2003); "לחסל את הליידי" (2004); "טולרי" (פרק בסרט "פריז, אני אוהב אותך", 2006).

הקדמה

פרק ראשון: מאיר שלו

פרק שני: תום יורק

פרק רביעי: עמוס עוז

פרק חמישי: דייב בארי

פרק שישי: דויד גרוסמן

פרק שביעי: ג'יי קיי רולינג

פרק שמיני: אלכסנדר קוסולפוב

פרק תשיעי: דן אקרויד