בזמן האחרון אני כל כך מתבודדת מהחברות שלי ובכלל מהחיים שלי וכל כך עצובה.. עצובה מבפנים...
אז חשבתי לעצמי ''ככה אני רוצה לבזבז את הזמן הזה שבחיים עוד לא יחזור - בהתבודדות ובעצבות?"
אז לא רציתי.. החלטתי שאני מנסה להתגבר על הכל ולנסות להיות שמחה כמו פעם..
והיום הלך די טוב היה מצחיק עם החברות..
אבל אני לא יכולה להפוך לבן אדם מאושר ושמח ביום אחד...
הכל רקוב אצלי מבפנים... כל כך רע לי... ואני אפילו לא בטוחה למה זה ככה..
אולי כי בבית אני כלום או שאולי אני לא מצליחה בהכל כמו שרציתי א-נ-י ל-א י-ו-ד-ע-ת-!
אני מרגישה עצבות חזקה שאני לא יכולה להתגבר עליה ויש לי דחף לבכות כל הזמן.. לאו דווקא כי קרה לי משהו אלא פשוט כי אני צריכה להתפרק.
אני מנסה להחזיק את עצמי אבל זה פשוט לא מצליח לי..
אני רוצה לחזור להיות כמו שהייתי פעם - ילדה שמחה שמחייכת כל הזמן בלי סיבה ולא להישאר כמו שאני עכשיו אחת בלי חיים שכל הזמן בדיכאון ויושבת ובוכה.
הדיכאון הוא כמו מחלה..
הוא כמו האנורקסיה הוא לא משפיע רק על הגוף פיזית..
זה משפיע על הגוף בעיקר מבחינה נפשית ונכנסים למחלה בגלל סיבה שקשורה בנפש.
אז עכשיו אני בדיכאון ואני פשוט לא מצליחה להחלים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
