"לחיות זה אחד הדברים הנדירים ביותר. רוב האנשים פשוט קיימים"

בין הדברים שהכי התגעגעתי אליהם בזוגיות..

זה פשוט לפנק מישהו בדברים הכי פשוטים, זו הרגשה עילאית..

לדעת שמישהו נהנה מהמגע שלך, מהמבט והרוגע.

אני לא רוצה להיות איתו.

אבל זה עושה לי טוב.

שלושה ימים עברו..ואני רק נעשת יותר ויותר מבולבלת.

מרפי תמיד בהיכון מסתבר.

חיפשתי תחליף לפחות לקצת, משהו זמני אך מרגיע.

משהו כזה צץ מאיפשהו וכן.. נכנסתי לזה.

ועכשיו? דווקא כשהרגשתי שבאמת מתחיל להיות קצת טוב..

אם אני כל כך לא רוצה, אז למה בכל זאת כל המחשבות עליו?

זה אפילו לא הגיוני.

אולי כי ראיתי את הכנות בעינייו עד כמה הוא נפגע מהסיפור.

כאילו שבאמת יש לו לב..משהו טהור שלא ראיתי המון זמן.

משהו שאני לא יכולה בלעדיו והתגעגתי נואשות..למבט כנה.

הוא כ"כ כעס עלי, התאכזב. איך לא הבנתי מלחתחילה מה הסיפור..

אבל אם הקודם לא היה הגיוני אז זה בכלל חייזר בלב כדור הארץ.

אני גם לא יכולה לתת לזה לקרות, זה לא נכון משום צד בעצם.

אבל הוא פשוט גורם לי להרגיש טוב, למה אני צריכה לוותר על זה?

יותר מידי חושבת. דיייייי

*כאב ראש*

איך מפסיקים לחשוב?

לילה עיר

מאור כהן

מבר בכל מועדון
מבית קפה או מלון
אפשר לראות כולם יודעים
זה במבט בתנועה
בקול של כל מזכירה
אנחנו כאן עוד מחכים

ובלילה עיר
נותנת עוד סיבה לשכוח מי אתה
ובלילה עיר
הולכת אבודה שוכחת את עצמה

מה שנראה קל קשה
מה שרוצים לא יוצא
אולי זה כל מה שנשאר
שוב סיכוי אחרון
אני יוצא באישון
הלילה שוב קורה לי

ובלילה עיר
נותנת עוד סיבה לשכוח מי אתה
ובלילה עיר
הולכת אבודה שוכחת את עצמה

סיגריה.

כדי להעביר את הטעם..

של החיים.