הוא הלך להרים לחפש אחרת ומצא אותך. והיה לכם נעים. להתכרבל בנוף המוכר שלכם ולכסות על פינוקים מעונבים ולחשוב שאתם אוהבים. כי אותך הוא מצא כשרצה את ההיא וההיא איננה את. ואני הוא ההוא שהלך.

כולם נראים קטנים נורא פתאום. מהלכים בשבילים שלנו. הרוח מנשקת את המצח שלי. מגביהה את המבט. יש לנו תכונה להסתכל רחוק, לכל היצורים המחושבים שאנחנו. הצטערנו שהשקט כיסה את הכל פעם. ואתה ניחנת בתכונה מגונה- לומר הכל ברגע שיש צורך בשקט, ולהסכים לדממה שהנפש זקוקה לפטפוטים. מקנח את האף בגסות, מעקם את השפתיים בטעם. מצטער שלא תפסת את הרגע, כשבעצם אין לך אפילו מצלמה שתפקס. ומה אתה צריך יותר ממה שכבר יש לך?

קל לטפטף באצבעות אל עבר אהבות ישנות ולהתגעגע. להיזכר. להרגיש. מצחיק שאני כותבת את זה. זאת שתמיד יודעת בדיוק מה להגיד. ככה אמרת לי פעם. אבל איך דווקא המילים שלך ידעו לכוון אותי. והיו אנשים בדרך שהכרתי ואיך שהוא הגיץ והטעם הדק שעלה מהעיניים שלהם פקח אותי. לארץ העולמות. לאוויר הפתוח הזה. ועוד איזה פתוח. ואיך השער שלי עף עכשיו. לעולם הבא. לעולם אחר. אני יכולה לשבת כאן שעות.

זוכר שאמרת שזה מצחיק לראות אותי מתרגשת? כמו ילדה את נפעמת. מרימה את העיניים. מיישרת את המבט. מחייכת. מחבקת. באיזו קלות. בנוסף, אתה מכיר את הסיבות המספיקות לכעס שלי ובכל זאת. ובכל זאת. לא קל לחיות איתי. עם הנפש הסוערת שלי. שחולמת לטייל וללמוד ולגלות ולחוות מהלבלב החוצה. ולטפל בהרים במיומנות וללמוד ולהכיר. אות-אות. ברור לך שעוד תחווה את האני ששוכנת דווקא בנשמות הבהירות יותר. ותסייר בתוכי עד שלא תיוותר לי ברירה להישאר. איך עכשיו יש לי שקט? נעמדתי הכי קרוב לקצה, עם חיוך מלוח אבל אף פעם לא היה לי את האומץ. רק מתמלאת ומתרוקנת כנוצה. יש לי דמעות בעיניים שאני כותבת. מהצוק החיים כמעט קטנים. רנו 2009 נראת כמו מכונית צעצוע בבעלות החייל שלי. שטחים חקלאיים נפרסים כמניפה פתוחה ככה ששום דבר כבר לא באמת מספיק. אני לא מאבדת את זה. יש לי משפחה רגילה כמעט ועיניים גדולות מעט שרואות וחשות. וחברים שפורסים עכשיו כנפיים יחד איתי ומותר להם לרתק אותי לאדמה. והספרים עם השירים הכי נוגעים לא מספיקים כי אני רוצה גם ליצור משלי. שום דבר לא מספיק עכשיו. זה אפילו לא זמן לאהבה. הכל מאוד רחוק וקרוב וקוסם לך לנפש אבל לא באמת. את רק מתחילה.

אם היית רואה אותי עכשיו. יושבת קרוב לקצה. מרחק נגיעה בין האבן לאוויר וזה נעים.

אולי אני זקוקה לקצת שקט. מתרחקת מעט