אתמול המשכתי במלאכת המיון וההתרפקות. מספור
הפריטים הוא לפי סדר הגעתם לידי, בבחירה או במקרה או איך שזה יוצא. אבל פיצלתי
לשני פוסטים כדי להפריד בין ספרים למסירה לספרים שעברו את המיון הראשוני. אני לא
שולחת הודעה על כל פוסט כדי לא להעיק, כזו אני, מתחשבת ונחמדה.
#8#
במופלא ממני, אמונה אלון, הוצאת כנרת זב"ד 2012
קיבלתי וקראתי אותו כשעבדתי בתמול שלשום והפקנו ערב עם אמונה אלון
וסיון רהב-מאיר. קצת להפתעתי נהניתי מהספר. הוא מין סיפור דלתות מסתובבות כזה, שני
תרחישים שמסופרים במקביל.
מצבו: סבבה, יש הקדשה לדוד ארליך בעמוד הראשון מאת המחברת.
גורלו: אשאל את מושא ההקדשה אם הוא רוצה אותו ואם לא יימסר לכל המעוניין
(עם עדיפות לסבתא).
#11#
הפרטיות האיומה של מקסוול סים, מאת ג'ונתן קו, יצא בעברית ב-2011
בהוצאת כתר, מאנגלית: ברוריה בן-ברוך.
קיבלתי אותו לא מזמן, ד' קנתה אותו בחנות ספרים משומשים לעצמה ואני
לקחתי לה וקראתי את כל הספרים של ג'ונתן קו שהתגלגלו לידי, כולל אחד הספרים
המשמימים ביותר שקראתי אי-פעם, ועוד באנגלית (ההמשך של מועדון האידיוטים שלא תורגם
מסיבות מצוינות). את מועדון האידיוטים (שמייד יופיע כאן, הא! יעילות) מאוד מאוד
אהבתי וקראתי אותו יותר מפעם אחת.
לקח לי יחסית הרבה זמן לקרוא אותו (אם כי אפשר להאשים את מ' גם בזה,
אם רוצים). הוא חביב אבל לא יותר מזה, עוד אחד מהגיבורים האלה שנמצאים במשבר אמצע
החיים שלהם, אשתם עוזבת אותם, הם בדיכאון וקורים להם שלל דברים משונים. מה שנחמד
בספר הוא שחלקו מורכב ממכתבים או סיפורים שהגיבור קורא וברובם הם יפים ומעניינים
יותר מהכרוניקה הכללית המדשדשת.
מצבו: מישהו (לא אני! וגם לא ד') נגס מהפינה העליונה של הכריכה
האחורית שלו.
גורלו: יוחזר ל-ד' שעדיין לא קראה אותו. בכל מקרה לא הייתי שומרת אותו,
אפילו שהוא של ג'ונתן קו, כי הוא לא משהו.
#13#
בעלת הבית, מאת נועה ידלין, הוצאת זמורה ביתן 2013.
מקור: קיבלתי מסבתא לפני שבועיים. התחלתי אותו והגעתי כמעט עד לסוף
ואז נוצר המצב המעצבן שבו לא נשארו מספיק עמודים כדאי לקחת אותו איתי ומצד שני
כמעט לא הייתי בבית אז לא יכולתי לקרוא אותו. אתמול בלילה סיימתי אותו. מ' קורא
אותו, משום מה, אחרי שסירב לספרים טובים בהרבה שהצעתי לו. לא ספר טוב בעיני, כתוב
בצורה מעצבנת, הדמויות די שטוחות. בכל זאת יש שם מדי פעם רגעים שנוגעים ואיזה
סקרנות שהחזיקה מעמד לכל אורכו, לדעת מה קורה בסוף. וגם נחמד לקרוא ספר שנטוע
בזירה המאוד מיידית של החיים שלי. הגיבורים גרים שני רחובות מהבית שלי (ברחוב
אלחריזי), הכול לקוח מעולמות שאני מאוד מכירה וחלק מהם ויש בזה משהו כיפי.
מצבו: כמו חדש, עם שתי מדבקות גדולות עגולות וכעורות של סטימצקי על
הכריכה הקדמית.
גורלו: אתן למ' לסיים או לזנוח אותו, כרצונו. ואחר כך, אם סבתא רוצה
הוא יוחזר לה ואם לא אז לכל המעוניין.
#14#
האדישים, מאת אלברטו מורביה, הוצאת כרמל 2003, מאיטלקית דליה עמית.
הספר הזה משבוע הספר של לפני שנתיים או שלוש, א' (יש איזה טריליון
אלפים בחיי, אצטרך למצוא להם אותיות חלופיות, נגיד ו'), אז ו' שעבד איתי המליץ
עליו (נראה לי, זכור לי במעומעם. אבל אם כן זה מידע חשוב כי טעמו של ו' משובח
בעיני).
אני לא מאמינה בציטוטים מהעטיפה האחורית (או בכלל בקריאת העטיפה
האחורית לצורך העניין) אבל מאחר ואני לא מתכוונת לקרוא אותו גם ככה, מה איכפת לי.
"דרמת תשוקות בורגניות בגרסה פרועה וכמעט קרניבאלית". זה הרומן הראשון
של מורביה.
השפעתו על חיי: אפילו לא זכרתי שיש לי אותו ונתקלתי בו עכשיו.
גורלו: מועמד לאימוץ.
#15#
חמניות, מאת שראמי בונדריק
זה מהספרים הקלילים והלא מחייבים שכיף לקרוא. לא סיימתי אותו מעולם
אבל קראתי די הרבה ממנו, אני חושבת שסבתא הביאה לי אותו באיזה נופש משפחתי. רומן מאוד
אמריקאי על ון גוך. מתאים לחופשות או לשפעת או לכל מיני מצבים בחיים שבהם רוצים
לנוח עם ספר שהוא לא יצירת מופת אבל מעניין ומעביר את הזמן יפה.
השפעתו על חיי: כמה שעות של קריאה מהנה, אבל אף פעם לא סיימתי אותו
משום מה.
מצבו: מצוין
גורלו: אם סבתא לא רוצה אותו בחזרה אמסור אותו לאימוץ.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
