לא באמת נפטרתי מ-500 ספרים. אני לא חושבת שבכלל יש לי 500 ספרים
(האומדן על כמה ספרים באמת יש לי לקוי מאוד ונתון לפרשנות רחבה. די הרבה בשביל
אנשים מאוד נורמטיביים, ממש מעט יחסית לאספני ספרים אמיתיים). איך נפטרתי מ-500
ספרים היא כותרת סיפורו הקצר של אאגוסטו מונטרוסו שהוזכר בתגובות לפוסטים הקודמים.
גרסה מלאה ומרנינה שלו אפשר לקרוא כאן.
מונטרוסו מבהיר את מה שעומד מאחורי הנטייה לאסוף ולשמור כמויות לא
הגיוניות בעליל של ספרים:
"יום אחד, בעודך יושב בבית וקורא בנחת, מגיע ידיד ואומר:
"כמה ספרים יש לך!" באוזניך זה מצלצל כמו: "כמה חכם אתה!"
והנזק כבר נגרם. ההמשך ידוע. אתה מתחיל לספור ספרים במאות, אחר-כך באלפים, ולהרגיש
חכם יותר מרגע לרגע.
וכיוון שעם חלוף השנים (אלא אם כן אתה באמת אידיאליסט חרוף) משתפר
מצבך הכלכלי, אתה פוקד יותר חנויות ספרים, ומטבע הדברים נהפך לסופר, וכבר יש לך כל-כך
הרבה ספרים ששוב אי-אפשר להגדירך כחכם: עמוק בפנים אתה פשוט גאון. כך נולדת
היהירות שבבעלות על ספרים רבים."
ואכן, אני חושבת שיותר מויתור על הספרים עצמם קשה לוותר על תדמית
האינטלקטואל הנגזרת מהם, גם אם היא מגוחכת למדי בכל מקרה.
בעיה נוספת שהוא מצביע עליה בהמשך הסיפור(ון) היא העובדה המתמיהה שגם
כשמחליטים למסור ספרים לא מתאסף מייד קהל גדול של אנשים בכניסה לבית שרק רוצים
לקחת ממך את הספרים שצברת בעמל רב.
"אבל זו הייתה רק ההתחלה. עד מהרה גיליתי שמעטים האנשים המוכנים
לקבל את רוב הספרים שרכשתי במהלך השנים תוך בזבוז של זמן וכסף. אומנם התגלית שלא כולם
להוטים לצבור רכוש שיפרה במקצת את דעתי על המין האנושי, אך היא גם הסבה לי קשיים
ניכרים, כי מרגע שהחלטתי להיפטר מהספרים, זה נהפך לי לצורך רוחני דוחק."
ואכן, מאז שבת כשהתחלתי את פרויקט מסירת הספרים (שכבר גוזל הרבה יותר
זמן ואנרגיה ממה שהגיוני, אבל גם מהנה יותר מהמצופה) אני הולכת ברחובות ירושלים
ובסמטאות האינטרנט ושואלת את כל הנקרה על דרכי אם הוא רוצה ספרים. כולם רוצים אגב,
אבל לא בטוח שאת הספרים הנכונים.
והערה מנהלתית: אני לא שולחת עדכונים על כל פוסט כדי לא להטריד אנשים
תמימים שבכלל נרשמו כמנויים לבלוג הזה בימים רחוקים ואחרים, אבל אשמח אם תגיבו
(בעיקר אשמח שלא יהיו פוסטים בלי תגובות בכלל, זה מטריד אותי משום מה, גם אם זה די
הגיוני אם אני מפרסמת שלושה פוסטים ביום).
והיום גם פתחתי למיזם קבוצת פייסבוק שבה אפשר לבקש את הספרים המוצעים
לאימוץ (אפשר גם כאן בתגובות וגם במייל), מה שהופך את הבלוג הזה באופן סופי ומוחלט לפומבי לחלוטין (היוש אמא).
(אבל תקראו את הסיפור עד הסוף!)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
