המיזם-בלוג חדש-ישן הזה מאוד משמח אותי
פתאום ואני נהנית מהעיסוק בו. זה נחמד. הייתי צריכה משהו כזה, שישמח אותי אפילו שהוא
קצת טיפשי, או בגלל שהוא קצת טיפשי (זה היה או זה או לנגן על יוקולילי, ונגינה כדאי
שאשאיר למוכשרים ממני). במקביל הוא גם גורם לי היום להתקפי נוסטלגיה בלתי נשלטים.
אתמול כשדיברתי עם ל' חלקתי איתה
את רצוני העז להיפרד מהספרים ודיברנו על ניסיון לחפש לאן לתרום אותם. היום סיפרתי לה
על הרעיון החדש לפרידה מהספרים והיא ציינה, לא רק בסרקזם, שזה נשמע לה כמו מפעל חיים.
ואכן, אם אפרד מספר ביום זה עלול להימשך לנצח (במיוחד בהתחשב בעובדה שהספרים כל הזמן
מצטברים. היום התווספו שניים, אחד שהוחזר לי ואחד שקיבלתי) ולכן החלטתי להאיץ את הקצב ובחרתי, באופן מקרי
לחלוטין, כמה ספרים שנדחקו יחד באיזו ערמה והם הולכים להיות הקורבנות הבאים.
#3#
חפצים שימושיים מאת הנרי פטרוסקי, בהוצאת
עם עובד, יצא בעברית ב-1995, תרגמה מאנגלית עתליה זילבר. זה ספר ש-י' מצאה ברחוב ונתנה
לי, לפני שנה בערך, אולי יותר (פרקי הזמן כרגיל מאוד משוערים ועשויים להתבסס על הערכות
שגויות ועל חורי זיכרון). זה ספר ששמחתי לקבל ומאוד התלהבתי ממנו, גם מהחיצוניות: אני
אוהבת את העטיפה וגם את הגודל הזה והצורה של הספרים הקטנים של עם עובד; וגם מהפנימיות,
או לפחות כפי שהיא נחשפת בתוכן העניינים, שמלא כותרות מרתקות (ומאוד פואטיות) כמו:
נתפס עד שנרכס, מן הסיכה אל המהדק, דברים קטנים אומרים לפעמים המון ו-איך צמחו למזלג
שיניים.
למעשה, איך צמחו למזלג שיניים אני יודעת,
כי זה הפרק הראשון בספר ואותו דווקא קראתי. הוא כולל תיאורים מלאי חן על שלבים שונים
בהתפתחותו הפיזית של המזלג ושל כלי אכילה אחרים ברחבי העולם, תמונות מהממות (באמת)
של סכינים ומזלגות מהמאות ה-15 וה-17, תרשים של סכין סקסונית והגות לא מעיקה על טכנולוגיה
ותרבות. בקיצור, זה ספר מקסים. אבל עברו כבר כמה חודשים מאז שהתחלתי איתו ומאז
הוא מחכה, נדחק שוב ושוב בין המועמדים הכמעט סופיים לספר שעומד להיפתח ולא נבחר כל
פעם מחדש.
אדם הגיוני ממני היה שוקל למסור אותו,
כי כנראה שלא אקרא אותו בזמן הקרוב (אם כי אין לדעת, ולעלעל בו עכשיו עשה לי חשק לחזור
אליו). אבל הוא באמת נורא חמוד, קשה לי לוותר עליו ואני עדיין מתכוונת לקרוא אותו,
מתישהו. אז נראה לי שאשמור אותו, או לפחות שהוא עבר את הסינון הראשוני.
(דבר מעצבן בספר – הערות השוליים לא בתחתית העמוד
אלא בסוף, וזה מרגיז אפילו שהרוב הן הפניות)
ציטוט מעמ' 12:
אבותינו הראשונים אכלו מן
הסתם מזון, ועל כן יש טעם לשאול כיצד אכלו אותו. בתחילה נהגו ודאי כחיות בכל הנוגע
לנימוסי שולחן, ולכן יש לשער שהדרך שבה בעלי חיים אוכלים מלמדת על הדרך שבה אכלו בני
האדם הראשונים. הם השתמשו בשיניהם ובציפורניהם לקרוע נתחי פירות, ירקות, דגים ובשר.
אבלי שיניהם וציפורניהם אינן יכולות לעשות יותר מזה; בדרך כלל, הן לבדן אינן חזקות
וחדות דין לחתוך בנקל את כל הדברים הראויים למאכל לנתחים בעלי גודל נוח לנגיסה.
הספר: חפצים שימושיים מאת הנרי פטרוסקי,
יצא בעברית בבהוצאת עם עובד ב-1995, תרגמה מאנגלית עתליה זילבר.
מקור: י' מצאה אותו ברחוב ונתנה לי.
מצבו: סבבה
נמצא אצלי: בין שנה לשנתיים
גורל: עבר סינון ראשוני
#4#
הסוד המשותף של ז'ורז' סימנון (כולל שני
סיפורים, הסוד המשותף ו-הכלב הצהוב), מצרפתית יהושע קנז, יצא בעברית ב-2006.
זה ספר שקיבלתי לפני כמה חודשים, אני חושבת
שבמאי האחרון. ד' מילא את הבג'ז בספרים שקיבל ממישהי ולי הוא נתן לבחור ולקחת מה שאני
רוצה. היו שם הרבה ספרים שרציתי וזה אחד מהם. לא קראתי אותו עדיין. לא קראתי הרבה ספרים
ונובלות של סימנון וגם מהקצת שקראתי יש לי זיכרון די דהוי (חוץ מנובלה אחת שאני זוכרת
טוב). הוא כן קריאה נעימה ואולי יתחשק לי פעם. מצד שני, לא מאוד סביר שזה יקרה בקרוב.
הכרתי פעם מישהי שמאוד אהבה את סימנון וטעמה הספרותי באופן כללי היה מאוד שונה משלי
(עד כדי כך שהיא תיעבה את אחד הספרים שהכי אהבתי באותה תקופה), אולי זה גם אומר משהו.
הספר: הסוד המשותף מאת ז'ורז' סימנון (שתי
נובלות: הסוד המשותף ו-הכלב הצהוב), מצרפתית יהושוע קנז, יצא בעברית ב-2006.
מצבו: סבבה
מקור: קיבלתי מ-ד'
נמצא אצלי: בערך חצי שנה
השפעתו על חיי: לא קראתי
גורלו: מועמד לאימוץ
עדכון: נמסר ל-ט'!
#5#
הספר: Die
Physiker von Friedrich Dürrenmatt
מחזה קומי בשתי מערכות מ-1980, הודפס ב-1998
בהוצאת Diogenes, בגרמנית.
נמצא אצלי מאז 2007, למדנו אותו בכיתת הגרמנית
במדיסון. אפילו נבחנתי עליו, אבל אני כבר לא זוכרת כלום.
השפעתו על חיי: מינורית. וגם על השליטה
שלי בגרמנית למרבה הצער.
מצבו: סבבה, יש עליו מדבקה צהובה של USED בשדרה,
שתי מדברות כתומות של מחיר בחזית ומדבקה לבנה גדולה ומטושטשת מאחורה.
גורלו: יימסר למי שירצה (מישהו ירצה?)
#6#
What History Tells: George L. Mosse
and the Culture of Modern Europe.
עורכים: Stanly
G. Payne, David J. Sorkin, John S. Tortorice
אם אני לא טועה הוא דווקא הגיע לכאן לא
מזמן, בניגוד לרוב הספרים מסוגו. לא חושבת שאקרא בו בקרוב אבל קצת קשה לי להיפרד ממנו
מטעמי נוסטלגיה (לא לספר עצמו כחפץ וגם לא כל כך לתוכנו, אלא יותר למה שהוא מייצג. ג'ורג' מוסה הוא היסטוריון שכתב על הדברים
שעניינו אותי כשלמדתי היסטוריה ובזכותו גם גרתי במדיסון שנה. אני מכירה את ג'ון שחתום
כאחד מהעורכים ויש לי איזה זיכרון מעורפל מדיוויד סורקין.
מצבו: נראה שלא קראו אותו עדיין.
גורלו: עבר סינון ראשוני
#7#
The Seduction of Culture in German
History.
מאת: Wolf
Lepenies,
יצא באנגלית ב-2006, בהוצאת אוניברסיטת
פרינסטון.
עוד שריד מתקופת מדיסון, מהקורס של רודי
כושר. קראתי אותו לאחד השיעורים שהעביר, הכי זכור לי הפרק על וולט ויטמן. נראה לי שיהיה
יומרני לחשוב שאני באמת זוכרת את התזה שלו, ואין לי חשק מיוחד להתעמק בזה עכשיו כדי
למצוא, אבל בגדול הוא מתעסק בקשר שבין התרבות הגרמנית והכוח שייחסו לתרבות בחברה הגרמנית
למה שקרה אחר כך (אולי, נראה לי. לא בטוח).
מצבו: הוא נראה טוב אבל יש בו קצת סימונים
בעיפרון (שלי, בעיקר קווים תחתונים מתחת לכל מיני מילים ומשפטים, סוגריימים מרובעים
בכל מיני מקומות ומדי פעם ביקורת בונה כמו: "יפה! על לסינג" בעמוד 15 או הערות סתומות כמו "ביקורת על כלום" בעמ' 81, אבל את רוב הדפים בספר השארתי
ללא סימונים ואם מישהו ממש רוצה הוא גם יכול למחוק. יש לספר ג'אקט נייר.
גורלו: יימסר למי שירצה או לספריית ון ליר
***
יש עוד שני ספרים בערימה הזאת אבל אני
כבר לא אגיע אליהם עכשיו, נראה לי שזו כמות די מכובדת ליום אחד.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
