טוב, בערך. יותר עלילות טרטריץ והאינהלציה. הנה:
עלילות טרטריץ החולנית והבגרות הביתית שלה
טרטריץ שוב חולה. הדבר הזה שמגיע אליה פעמיים בחודש בערך ומסתער על ריאותיה הקטנטנות, תקף שוב. משהו עם ס' וכנראה גם פ', שאני טיפשה מדי מכדי לזכור. בכל אופן, בגלל השיעולים הרמים והצורמים הילדה המצורעת צריכה לעשות בגרות באנגלית בחדר נפרד מכולם, כי בכל זאת יש ליסנינג, וזה עלול להפריע במקצת להקשיב כשטרטריץ מנסה לירוק את הסינוסים שלה החוצה.
נזכרתי, נזכרתי! סינוס-טיטיז!! אין בזה פ' אבל העיקר שאני חכם!
טרטריץ התקשרה אליי ובישרה לי איך הלך [ליתר דיוק, התקשרה כדי לבקש ממני ללמד אותה לשון ואני סירבתי בנימוס בגלל בייביסיטר שהתבטל בסוף. טרטריץ, אני כל כך מתנצלת], תוך כדי שרקדתי בבוקסר של בנדוד שלי מול המראה הענקית של הסלון לצלילי מדונה [!.. ושוב, מתנצלת, הפעם בפני המראה. ובנדוד שלי].
הגיעה לטרטריץ הביתה בוחנת שהכירה את אמא שלה דרך הסבתא של הדודה או משהו קרוב בסגנון, ומיד כששאלו אותה אם ברצונה לשתות דבר-מה, היא פירשה את זה כהוראה מפורשת להרגיש לחלוטין בבית.
שתיהן ישבו בחדר של טרטריץ, והטיפשה ניסתה לעשות את המבחן שלה בשקט. כי בכל זאת, יש ליסנינג.
נודניקיות מספר 1: הבוחנת שואלת את טרטריץ האם היא יכולה לשבת על המיטה, כי לא נוח לה על הכיסא הקשה.
אליזבת לא יכולה שלא לתהות: מה לעזאזל היא עושה במקומות ציבוריים? שמה את הפוש-אפ שלה מתחת לתחת?
טרטריץ עונה בנימוס ייקי מפורסם שוודאיי שכן.
הערת אגב: היא לא באמת ייקית. היא סתם הונגריה או פולנייה או משהו דומה שבא מהארצות הלא מפותחות האלו במזרח אירופה [בניגוד לתימן הרי, בה אחוזי ההשכלה בערך באותו גובה כמו אחוזי הקוטג' שלי], היא פשוט עונה על כל הקריטריונים להיות אחת. רק בזכותה אני ומרי זכרנו למבחן בהיסטוריה את מאפייני הייקים.
נודניקיות מספר 2: הבוחנת לוקחת קשה את הנימוסין של טרטריץ ואשכרה נשכבת על המיטה.
טרטריץ מבליגה, כי בכל זאת, לא במפגש חברתי עסקינן, אלא בבגרות באנגלית! עד שנעשה הבלתי נסלח –
נודניקיות מספר 3: הבוחנת מסירה את נעליה, ומניחה את רגליה על המיטה של טרטריץ.
לכל אדם רגיל, כמוני למשל, שרגיל לכך שאנשים זרים נכנסים לחדרו ונשכבים לו מיד על המיטה, העניין נראה נסלח לחלוטין. אבל אם מישהו מכיר את טרטריץ הכי מעט שאפשר, הוא יידע שהיא מעדיפה לאכול חצץ מאשר לתת לאדם שהוא לא היא [וגם אז, רק לאחר צחצוח מדוקדק] לשים רגליים על המיטה שלה.
למרות שכמעט התפוצצו לה הסינוסים, טרטריץ לקחה נשימה עמוקה, עד כמה שאפשרו סינוסיה, והשתדלה להבליג בשנית. "תתרכזי, טרטר," היא ניסתה לשכנע את עצמה, וענתה על השאלות במילים feet ,bed ו-bitch.
נודניקיות מספר 4: דווקא בזמן הליסנינג, הבוחנת משתעלת רמות.
ואליזבת תוהה: היי! טרטריץ היא זו עם הסינוס-טיטיז כאן!
נודניקיות מספר 5: הבוחנת מנהלת שיחת טלפון קולנית עם בעלה שמתחילה ב"נחש איפה אני?!" וממשיכה לבירבור חסר תועלת על עצם ההתרגשות שבהימצאותה בבית של הסבתא של האחות החורגת של הדודה של טרטריץ. או משהו דומה.
אני מלאת תקווה, אך די ספקנית, לגבי הציון של טרטריץ.
סוף-סוף אליזבת למדה את המוטוריקה העדינה שנקראת עשיית הקווים המפרידים האלה! אין ספק, יש אלוהים.
אנקדוטה משעשעת ליום שישי [אחח, הבדיחה הזו כל כך פנימית שהמעיים שלי מקפצים]
היום חזרתי הביתה בתחבורה ציבורית. כמו כל יום, בעצם, רק שמהשם הזה, "תחבורה ציבורית", אפשר להבין שהעניין לא מיועד לסוציופתים כמוני.
לא הייתי ברגעי דיפרסיה, סתם עייפות שנבעה בעיקר מבלוטות הזיעה שלי [וואו! משחק מילים מרשים!] ומזה שכל היום שלפני שרתי ורקדתי "ליווניג לה וידה לוקהההה!! ריייייי לוקעעעע!!", ולכן הנחתי בהשלמה לראש שלי לעשות האמפינג לחלון.
כשהתעוררתי, הייתי על הכתף של הבחור שישב לידי. זה קרה לי כבר מספר פעמים בחיי – נוית, טיול שנתי, כיתה י' – ומעולם לא עם אדם זר! לא בלי הסכמתו לפחות!
אני לא יודעת כמה זמן הייתי ככה, אבל מסתבר שדי הרבה כי להערכתי עברנו בערך 7 קילומטרים.
מלמלתי "סליחה.." מתוך שינה וחזרתי לדפוק את החלון. כשהתעוררתי שוב, הוא כבר לא היה.
ברגע שסיפרתי את זה לאמא הסיפור הדי-מאוד-מביך הזה כבר הפך להיות אנקדוטה משעשעת לאירועים חברתיים בהם אני אמורה לא לצאת סוציופתית.
עלילות הנזם
אבא כבר לא ברוגז איתי! ואיך אני יודעת? הוא חזר לומר לי "בהצלחה" בכל בוקר כשאני יוצאת לבצפר, דבר שהוא הפסיק לעשות מאז שנהיה לי נחיר שלישי. לא משנה כמה אני אסביר לו שאין לי מבחן באותו יום, הוא ימשיך ויגיד, "לא נורא, תמיד שתהיה לך הצלחה. את, עם המזל שלך, שלא תידרסי."
הציטוט החודשי מבית ספסיבה; הילדה שעבורה ערנות היא דבר פיקטיבי לחלוטין
אמנם ציטוט ישן, אך הוא מעולם לא ראה אור ולכן יש לי צורך עז לכתוב אותו כאן.
אליזבת, בתמימות: "וואו, ספאס, את בנאדם כל כך מיוחד ויוצא דופן שמישהו חייב לכתוב עלייך רב-מכר! אני רצינית! אני בספק אם קיים עוד יוצור כמוך בעולם, באמת."
ספסיבה: "עליי?! מה את דפוקההה?? עלייך צריך לכתוב ספר, את וגילי! ויקראו לו "הדיקטטורים הגדולים של המאה ה-21"! כן, זה מה שצריך לעשות!"
וואו, אני וגילי [ומן הסתם, גם נחמה] באותו ספר. אני נורא מוחמאת, ומקווה שיפרסמו שם תמונות כוסיות שלי ושלה ביחד. גיליצ', תתכונני!
אליזבת מטרידה סדרתית
כשירדתי מהאוטובוס, אובר-וולמד, הלכתי לבלוקבאסטר הקרוב למקום מגוריי. כל כך קרוב, שמרוב שאני מבלה שם הם יעדיפו לשמור לי שק שינה מאשר לתקן את החריקות של הדלת, הנפתחת ונסגרת יותר מהתחת של ג'ק מקפרלנד. בכל אופן, הלכתי לברר עד איזה תאריך מוגבל הסרט החינמי האחרון שמותר לי לקחת.
"שלום!" אמרתי בעליזות למוכר החמוד , שדומה מעט לאח של אמבר עם הקוקו והזקן והסטלנות בעיניים, ומן הסתם חוסך כסף לטיול בו יוכל לממש את סטלנותו בזול. או שלא, וסתם הייתה לו דלקת עיניים.
"היי! מה קורה?" ענה בנחמדות אופיינית, וכבר הקליד את השם שלי על המחשב, כי כאמור, אני פרצוף די מוכר.
"עד מתי אפשר לקחת את הסרט האחרון?" שאלתי בחיוך.
"30 לחודש. זה התאריך האחרון." ענה בחיוך.
לקחו לי כמה שניות לעכל. אם זה ה-30 לחודש, והחודש הוא יוני, והבגרות האחרונה בלשון היא ביום העצמאות של ארה"ב [וכאן רנצ'י ואני שרות את ההמנון האמריקאי בהצדעה], זאת אומרת הרביעי ביולי, זאת אומרת שהפארטייה הגדולה שלי היא רק לאחר הבגרות, כלומר לאחר הרביעי ביולי, שעובר את ה-30 ליוני, ובשורה תחתונה –
אני אשכרה אצטרך לשלם על סרט!
"ה.. ה-30 ביוני..? באמת..?" אמרתי בחלחלה.
הוא העיף מבט נוסף ואמר, "צר לי," – החמוד אשכרה אמר את זה – "אבל זה מה שאומר המחשב.."
וכך חזרתי הביתה, מדוכדכת עם כאב כיסים.
"..תשיג כל מה שתרצה עם החיוך מרושע הזה, ולכולם יש סוחר סמים בחיוג מהיר.." [ניקלבק, רוקסטאר. אני פשוט כל כך אוהבת את המשפט הזה ונפעמת שהצלחתי לתרגם אותו ללא אתרי ליריקס]
הייתי מספרת עוד כל מיני סיפורים לא מעניינים ולא חשובים מההווי היומיומי שלי, כמו זה שענבר צילמה היום גוש קוצים ענקי שנדבק לי לתחת ["עוד לא גמרת לצלם או שאת פשוט אוהבת לראות אותי בתנוחה הזו?!"], אבל כתבתי כבר חיבור אחד היום.
"סאבלימינל, נכון שאתה כועס על הצל כי הוא הלך אל הנמלה?" [כלב, הרצועה. תאמרו את זה בקול ואולי תבינו].
אגב
אל תרגישו רע לגבי טרטריץ. אם היא מתייחסת בהומור מעורר-הערצה לסינוס-טיטיז שלה, מי אני שאעז לא לרדת עליה באכזריות?
~אליזבת~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: