בת השכנים

המצב בבית רק הולך ומדרדר ואני מוצאת את עצמי רושמת ביומנים וירטואליים בעיקר דברים שיטחיים בשביל להשכיח את הצרות שבתוך הנפש ולהיזכר בצרות החיצוניות..

שום  דבר לא ישכיח לי צרה אלא אם כן זו צרה אחרת..

אני שונאת שזה ככה אצלי בבית,אני שונאת לכעוס עליהם ולחשוב שהם לא נותנים לי מספיק כי אני יודעת שזה הכי שהם יכולים..אבל לפעמים באמת שזה לא מספיק לי..למה אני צריכה לעבוד ולשלם על דברים שבד''כ בנות בגילי לא צריכות[בלי לפרט]?למה אני צריכה לשמוע את הצרות שהם מכניסים הביתה עוד מהעבודה?למה אני צריכה לראות אותם ככה כשאני הכי רוצה לראות אותם בפסגה.

וכן אני מוציאה את זה בבלוג כי אני בנאדם גאה שלא יכול ללכת ולספר אפילו לחברה הכי טובה וקרובה את הצרות הכספיות ולהביא עליה את הצרות שלי מהבית .לעזאזל.

לפעמים אני פשוט חושבת שאין לי  בשביל מה לחיות..

כי אני רואה את העתיד מאוד מחורבן

אפילו בגרויות לא עשיתי כמו שצריך מה שאומר שאני אעבוד בעבודה חרא יוולדו לי ילדים ואני אתכער ואז אמות או אתאבד.

לפחות אם זה יקרה עכשיו אפאחד לא באמת יהיה עצוב[כאילו יהיו אבל  לפחות לא ילדים שלי או משו]

ואני ניראת כ''כ דוחה בחיי.קשה לי להסתכל על עצמי.