"מחר, מחר, מחר..."
-אביב גפן
כך התעוררתי היום, הגיע המחר.
אין מדובר באותו עתיד מצופה זהב שחור...אלא ביום שאחרי היום (סרט ממש ממוסחר...אגב!)
אז בקיצור...חוויות (שם כיסוי לכאבים עוברים ונישנים שמותירים צלקות...תגידו שלא) מראש השנה-
שוב פעם...ישבנו כל המשפחה סביב לשולחן...
שוב פעם הייתי צריך לריב עם המשפחה שאני לא מוכן לשים את הכיפה...זה הורס לי את הפוני, הרס!
שהגיעה הברכה המקוללת של תפוח בדבש (כמובן שלקחתי את הירוק...הוא חמוץ) אז בלי שאף אחד ראה שמתי בדבש את "מיץ היגון והשאול" שהכנו במסיבת יומולדת של גלעד שבה הופיעה הלהקה הכי מבטיחה בארץ "איזה באסה"...וקצת דלק מטוסים.
לא יכלתי להתאפק מלשים לב לקונפורמיזם ולצביעות החלה ושוררת בין בני המשפחה-
כאילו שהדבש שדודה סימה קנתה באמת מתוק לדעת אמא...כאילו שהגפילטע פיש של דודה מיכל באמת עשוי מדג...
כולם עיוורים, וכולם שוברים לי את המשקפיים.
הם שאלו אותי מה לי ולכל השחור הזה...מי לי וכל הבגדים האפלים והלק השחור (אתם הומואים! זה הארדקור!) מה לי ולשיער שמסתיר את הפנים....
הם פשוט לא מבינים אותי....
את שאר הערב ביליתי בשלשולים והקאות בזמן שאני יושב מכווץ בפינת החדר...
ושוב-פואמה חדשה
"היום, שלשום קורא בשמי
היום הלך אליך ומחר קורא תפילה
אותו סבון על הרצפה צועק הצל אותי
מתי ידעתי, מי שמע אותות של מצוקה?
הכל קודר הכל בוכה כל החברה דפוקה.."
אמא בוכה...היא בטח מצאה את היומן שלי ואת הלהב בתוכו
חייב לזוז, עד הפעם הבאה
אני, חוט הבדיל הצורם.
יום כיפור שמח לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
