"את רק זכרון בשבילי"

עם יד על הלב?

לא הייתי כזאת טובה השנה.

נראה לי שאם הייתי חוגגת את קריסמס,

ובאמת מאמינה באיש הזקן שעף עם איילים בשמיים על מרכבה,

ומוריד מתנות דרך ארובה,

לא הייתי מצפה שהגרב שלי תהיה מלאה השנה.

ולא בכוונה. באמת שלא.

לא הייתי נחמדה, ולא עזרתי לחצי מהאנשים שהייתי יכולה לעזור להם,

ושהתפקיד שלי היה לעזור להם.

הרשתי לעצמי להיות אדישה שכאבם של אחרים,

הרשתי לעצמי לפסול דעות ומחשבות של אחרים,

בטענה שהם לא מבינים כלום מהחיים שלהם.

טעיתי. טעיתי המון. צללתי למן מקום של ניוטרל,

למקום שמתעסק רק בעצמו ובעשו לי אכלו לי בלו לי.

למקום לא טוב, סך הכל.

כולי תקווה שזה רק הצבא, וככה מתנהגים בו כולם,

החוסר אכפתיות הזאת, והאדם הזה שרק בא לו לחזור הביתה לענייניו, לא ילך איתי לאזרחות.

אתפלל לזה שהחופש ללכת עם שיער פזור ולשים 4 טבעות במקום 2, יעשו את שלהם.

למרות שהמחלקה היא באמת משפחה כפויה ונחמדה כזאת. ומצחיק לנו בטירוף.

אני חושבת שאני מוכנה לאתגר של לחיות.

והלוואי שאהיה גם יותר נחמדה.