"את רק זכרון בשבילי"

בית קברות של לבבות.

אחרי הפניה שמאלה,

בהמשך המזדרון,

אני חולפת על פני כל המצבות

אלה הקטנות,

המקושטות,

העירומות,

היתומות,

ואלה הזכורות היטב מידי.

ומרחוק אני רואה

אי שם בסוף הצומת שליד חלקת החיים,

המצבה שלך.

מעל גופתך שבקבר,

ספוגה ונוטפת דם

דמעות

וגעגועים לפעם.

אך אל לנו לערבב שמחה בשמחה, מוות בחתונה.

שם כנראה מקומך.

במאחורה של הראש.

"עיגולים שחורים במקום עינייך..."

מיכלי.