"את רק זכרון בשבילי"

לילו מתה.

ויובל מת.

ועכשיו גם אח של קלנגל.

והם יפים, וילדים בעצמם או שיש להם ילדים קיימים או בדרך.

והעצב הוא של כולם לחמש דקות. גג יומיים. אולי חודש כשהעיתון מרוח בתמונות שלהם וכתוב מעליהם "מלח הארץ".

אף אחד לא עצר רגע.

ואמר.

אחי, יש צחוקים ויש חלאס.

חלאס עם האדמה הזאת, שזורמים בה מי תהום אדומים וסמיכים.

חלאס עם הסדר העדיפויות החולה הזה.

חלאס עם החברות והנשים והאמהות שבוכות כל היום.

חלאס עם חיים שנגמרו לפניי שהם התחילו.

זה חייב להפסיק.

וחייבים להפסיק להשלים עם המציאות הזאת.

המציאות החולה הזאת.

אוף.

מיכלי.