"את רק זכרון בשבילי"

שאפחד לא ישמע.

החלום האמיתי אמיתי ורטוב רטוב שלי..

אולי קצת לפני להיות אמא ורעייה ולהקים בית קרקע ושורש עם גינה וכלב (רק כלב. שום חתול לא יהיה פה.)

זה לעמוד ליד שולחן התופרת, להסתכל עליה פורמת את הבגדים שלי ומרכיבה אותם בגרסא יותר קטנה שלהם ושלי.

לא רוצה לפספס רגע אחד. אפילו לא שניה. אני אעמוד אצלה שבוע ימים והיא עבוד ברצף על כל הבגדים שלי כי יש לי מספיק די והותר.

ואני לא אשן ולא רוכל ולא אשתה ולא אנוח. אסתכל עליה ואדמע מנחת ואושר ברואי אותה מצרה את כל הבגדים שלי. כולם.

החל מתחתון ועד לשמלה.

אני עצמי אלבש משהו במידה 38-9-40, שקניתי הרגע בחנות ממול, או אולי אפילו אצלה, רק כי אני פשוט יכולה,

יכולה להיכנס לחנות והרוב יתאים לי אז קניתי כי בא לי,

ולהסתכל עליה שעות.

על התופרת.

עושה את העבודה שלה.

הכי רטוב שלי עד עכשיו. יותר מכל מין שאי פעם היה פה.

"יום אחד אני אחזור גם בשביל המכנס הקצר ההוא במידה 40"

step by step

המפ.

מעניין.