"את רק זכרון בשבילי"

מזה זמן מה שאני חושבת שיום הולדת של עולל/ה הוא גם יום הולדתם של הורים. ההורים שלו.

הבום, השוק הזה שמקבלים כשאחראים לחלוטין לכל קיומו חסר הישע של היצור הקטן והמכוער ובו בזמן חמוד להחריד ונועד לגדולות הזה שיוצא בכאב מהגוף הנשי.

מזה הרבה זמן כבר שיום ההולדת שלי מתחרבש.

לפני שנה יובל ולילו מתו. היה לילה של שכרות ובכי.

לפני שנתיים לאמא היה סרטן והייתי בצבא. ניטאי בא והיה לנו כיף בירושליים, אבל בגדול לאמא היה סרטן.

לפני שלוש שנים הייתי מאושפזת במיון, והיה צחוקים עם אבא.

לפני ארבע היה מדהים וקומונת יולי ומלא ניטאי והתרגשות של צבא.

לפני חמש, הייתה אשמה ובכי ועצב.

לפני שש הייתי בתיכון. ילדה קצת טיפשה, סכהכל.

ולפני... באמת שזה לא באמת משנה כבר.

היום

או לפי השעון- כבר אתמול.

באמת שהיה

ברמה גבוהה.

לא תיאור מפוצץ של "וואוווווו היה מדהיםאעעהההה אומייגאד"

היה פשוט ברמה גבוהה.

התחיל במבחן של מבוא לפסיכולוגיה, שהציון הנכסף 100 התנוסס מעליו בגאווה.

המשיך בזה שנתן מהעבודה פשוט הפקיד בפניי את האוטו שלו בספונטניות.

התגלגלתי (מצחיק) למספרה והתחדשתי לי במראה נורמאלי+, תוך ששליח צד אותי באלגנטיות בעיר ונותן לי זר פרחים ובלונים ושוקולד מניטאי. קלאסי.

אחכ תפסתי טרמפ עם טלאור, שהקלה על החום שעטף אותי בעיר הדרומית ביתר מאמץ

המשיך בבריכה עם אלמה

הפתיע בבלונים בבית של לירן ואופיר ועוגה חלומית ללא גלוטן

ועוד משלוח של בלונים סגולים מאמא ואבא, כמו אי שם לפני שש שנים

ואז אגאדיר עם רות וטלאור.

אורן, רותם, עדן, טלטול, אבידל, ירדן, קורל, רני, מאיה, הגר, אמאבא, סבאסבתא, דודה רונית, אתי, לירןאופיר, ליאן, מירי, ליאור, ליאת, יוליה, תחת, ורד, חני, נטלי, תמר, קורל, דואני, ירדן, שחראהרוני, טל, עוז, קרן, גלע, ליאן, פרבי.

התקשרו ושלחו הודעות ועשו כיף על הלב וטוב על הנשמה.

אבל אמיתי.

לא הפסקתי לצחוק. לא הפסקתי לשמוח ולחייך.

פתח לי את הצ'אקרות והעיף לי את הפוני, ה23 הזה.

בעיקר הפתיע לטובה.

ויתחיל סופש של חגיגות.

ברמה גבוהה.

מיכלי

בת 23, על-חלל.