אין לי מושג מהיין הפלצתי זאת. באמת.
מה שבטוח, עוד רבע שעה אני צריכה להספיק גם פיפי+צמות חדשות+לשכנע את בני סלע שיפסיק לאנוס אותי+לגרום לאמא להפסיק להכות בי עם שקדי הגרון שלה+לשים נעליים_בדיקת הריון. כך שזה ייקח מעט זמן הפוסט הזה.
אתמול היה לי יום מעניין.
הייתי בחוג האומנות, ששם מציירים דוגמניות בעירום, פלוס בונוס מוחד-ניתן לנגוע!
סתם, אני לא לסבית. חע!
מה שכן, זה שהכרתי שם שתי בנות נשמות טהורות, שקראו לי מפגרת רק 47 פעם!!! (לא כולל מה ש"לא" שמעתי.)
לא, אבל אני חושבת שנהיינו יזיזות נפש, כי הספקתי גם לספר מתי קיבלתי את הוסת הראשונה שלי. מ ר ג ש.
היינו צריכים לצייר אובייקטים- כמו תמיד.
בגלל שציירתי את הפלאפון שלי כבר 3 פעמים, מעצלות של ללכת ולקום אל המחסן המעפן שנמצא במרחק של 3 מטר ממני באותו הרגע. הלכתי. ושם הכרתי את מיכל. כן.
בתוך המחסן, ראיתי את הדבר הכי יפה בחיים שלי!
שלד אמיתי (סתם), של גוף מסוקס, וחסר שרירים, שכנראה היה של היטלר, או המנהל הקודם של בית הספר, או סתם דוד רחוק שנרקב. כי הוא היה רע. במובן של המתים, רע=לא מזיק.
טובים סתם מענים, נשלחים לגן עדן, ואי אפשר לצייר אותם.
בהתחלה ניתי לגלגל אותו לכיתה. כאשר היה לי ממש קשה, וקיבלתי עצבים,
וכמעט החייתי את השלד- כדי להרוג אותו שוב- לקחתי אותו בשתי ידיי, והתהלכתי לי במסדרון, כחתן מסומם, שהמורה לביולוגיה בידיו, ובייחד הם הולכים לבצע רבייה- דו-זוויגית, ואולי גם (חדש!!) רב זוויגית :)
כמובן שבגלל מוחי היצירתי, לקחתי קסדה, והלבשתי עליו.
הוא נראה כמו אופנוען מאאגניב לאללה, רק בלי בגדים. עור. גידים. שרירים. איברים. כלי דם. אבל חוץ מזה יש לו הכל! חעחעחע!
התחלתי לצייר אותו. זה היה מעניין מאוד לצייר לו את האגן, מכייוון שלפני זה הכנסתי לשם ברבי, ואמרתי שהוא "יולדת" (תודה רבה בנות יקרות, שסבלתן אותי באותו זמן שהתיישבתי חסרת מעש על הריצפה, ושיחקתי בפלאפון של מיכל.)
שהמורה באה לראות את ציורי, היא אמרה שזה מזכיר לה משהו.. ממ.. ואני בתגובה אמרתי: "תאונת דרכים!"
היא כמובן נבהלה, והלכה לדפוק את הראש בקיר. אויינק אויינק!
אבל גם ההפסקה הייתה דיי נחמדה,
כי הלכנו לכיוון "בית הקומיקס", והצצנו מהדלת על זכר ממש מושמושון. ממ....
טוב, אני חייבת לרוץ, לאוץ, להתפוצץ, אז בפוסט הבא: טם טם!!!:::
מכירת החיסול בעזריאלי, וחיי כדוגמנית מצליחה.
+תמונה של השלד שלי :)(:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
