הכניסה אל האושר

סתומים.

אם היה לי טוב, לא הייתי ... יפה. (?)

(** לא התכוונתי למילה "יפה" חלילה, התכוונתי: אופרה ווינפרי. כן. אופרה ווינפרי.)

אני עצובה, כי נגמר לי החומר,

זרק אותי החבר,

גילו שאני לא בת 54 ו11 וחצי חודשים, ואני בעצם בת 55,

ואני שקרנית פטולוגית.

הימים האחרים לא ממש טובים אליי. בעצם, הם גם די מתאכזרים אליי :(

מצד אחד- ככה זה "החיים". לא?

אבל האפשרות היות קונוונציונלית- זה שהחיים פשוט מקנאים בי.

כן, הם מקנאים בי, ומתאכזרים אליי בצורה כזאת, שזקנות קטנות ומקומטות מחרמנות אותי :(

(או לפחות גורמות לי לחייך.)

תיקון טעות: זאת לא הייתה זקנה! זאת הייתי אני, מצטערת.. דברים כאלה גורמים לי להסתחסרות (סחרחורת),

ואני מאבדת משקל, נופלת, ומתה. (זכרוני לברכה.)

אני לא מוצאת עיצוב לבלוג, וזה מעציב אותי עד מאוד.

ין לי במי לבהות בשיעור, כי כולם מתחילים להראות לי כמו גוייבות מטומטמות, והאינטרנט עובד חלקית. וואלה בכלל לא עובד. חרטטטטטטטההההההההההההההה!

גרררר...

אני שוקלת ברצינות להשתעל.

כן, זה כמו להתאבד אצלי.

שיט, השתעלתי.

זמן צוואה!@!2121!!

טוב, בגלל שהשתעלתי, החלטתי לחלק את הדבים הבאים, ע"פ הקרטריונים.

(נ.ב: לא צריך להיות חשוב לי לקבל משהו, כי גם ככה אין לי מה לתת).

ראשית כל:

אבא: אבא היקר, לך אני נותנת את אמא- שאהבת כ"כ. אני יודעת שאתה ממש כבר לא אוהב אותה, ויש לך אישה חדשה, וילדים חדשים, ואתה אפילו גר בצפון-קטיושה, אבל היא צריכה גבר חזק ואוהב, עם לחץ דם גבוהה. מוואה!

רוני (אשתו של אבא): לך יקירתי, אני מורישה את ביתי, בסביבה שאת כה אוהבת. אני אפילו נותנת לך את הדירה באמצע שיפוצים של השכנים, כדי שיהיה לכולנו נעים באוזן :)

אמא: כפרעעעע עלייך. כן, אנחנו רבות מלא, אבל לך אני אשאיל את הפלאפון שלי, שתוכלי לראות סופסוף, שסלקום מתאכזרים אליי, והוא שומם מפעולות הקלדה על המקשים, אבל בכל זאת אני מקבלת סכומים בחשבון.

מיכל: לך יקירה, אני מורישה את הMP3 שלי. כן, יקירה, זה עם הסדקים, המקום הקטן שיש להכניס שם שירים, ואת כל העברי לידר, והאביב גפן- שאת אוהבת כ"כ. (במה אהבה נמדדת??)

דניאלה: נשממעעעעע- לך אני מורישה את התמונה הקטנטונת ממעריב לנוער של ג'ים מוריסון. כן, זה קשה רצח (משחק מילים), אבל אפילו שאני אואאאבת לראות אותך מתחננת, אני אביא לך אותו. (חעחע)

עמית: יקיר שלי, לך אני מורישה בצער רב, וביגון קודר, את הפסל היפה הזה שגנבתי לך, שעשית בגן. זה כ"כ יפה, ומושך, שלא יכולתי לוותר עליו. (תמונה בסוף הפוסט.)

ליאור: ליאורי, לך אני מורישה גומייה נורמאלית לשם שינוי, כדי שתאספי בו את השיער הנדיר שלך!!! ממי קיבלת אותו לעזאזל? (מאימא שלה!)

למורה ללשון: אני מורישה לך את הצוואה, כי רשמתי אמא עם י'. חע!

רותם: אני מורישה לך את החזיות שלי, כדי שלא תוכלי להיכנס אליהם. בעעעע!

שחק: אני משאירה לך גת בסוף הדרך. כן גת. כדי שגם אחראי שאני אמות, תוכלי להתרערע לך עם בנים, וזה יהיה גם חוקי. מוואה.

דורין: אני משאילה לך את הסיסמא של האימייל בוואלה, כדי שתראי שאני לא מסננת כלילה. (אואאאבת אותך :))

רם כהן (המנהל.): אני משאירה לך את מכתב ההתאבדות שלי, בהקדשה מיוחדת אליך, כדי שיהיה לך טוב בלב, כי אתה הרי אוהב דברים שכאלה.

השכן מלמטה: אני מורישה לך חדר המדרגות, כדי שתראה מה פאקינג השיפוצים שלך עושים פה, יא פוסטמה!!!

עדנה (המורה): אני מורישה לך את המרכך שלי+שמפו+קרם לחות, כי המצב שלך גרוע אף משלי. (רחמיי).

סבא: אני מורישה לך את הנעליי אולסטר שלי, כי איתם ירדתי למטה, וזה הדבר הכי קרוב שהייתי בו בטבע לאחרונה. אני יודעת שזה עושה אותך מאושר סבי :)

סבתא: אני משאילה לך את המגבות הרטובות שלי, כדי שתגלי שהן בעצם- יבשות. (בדיחה פרטית לא מצחיקה.)

אורית: אני מורישה לך את הכובע שלי, כי את נראת דוסית איתו, וזה גורם לי להרגיש יפה :) חעחע!

הדס: אני משאילה לך את הגיטרה שלי, כי בעצם היא לא שלי, וכואבות לי האצבעות.

תום(המורה לגיטרה): לך זה סיבוך. אני לא יודעת אם לרשום אותך לשיעורים של עצמך, כדי לראות שאני מנגנת מעולה, והכל זה עיניין של טעם. (שאלתי חירש והוא אומר שאני מניפיק!), או להכריח אותך לנגן בוב מארלי כל השבוע.

בני סלע: לך כמובן אני מורישה את הגופה שלי, כדי שיהיה לך כייף בכלא, והדס תפסיק לרחם עליך. אלוהים ישמור!

עד כאן: הזומבית.

זהו, אחרי שכתבתי את הצוואה נשאר לי רק למות, או לעשות כמה שהבטחתי, ולהביא לכם את התמונה של מה שאח שלי עשה בגן:)

עד כאן: אדונית האופל :)