הכניסה אל האושר

בתור אחת שהכדורגל מעניין אותה כמעט כמו מתי הפעם האחרונה שהמנהלת שלה קיבלה וסת,

אני יכולה להגיד לכם שהכדורגל הישראלי, זה פשוט משהו כ"כ נמוך,

אפילו יותר מהממוצע IQ של תושבי שכונתי, והבלוג ביחד (!!)!

לפני כממה זמן יצא לי לראות חלק במשחק כדורגל, עד שהבנתי דבר אחד: אין כדור!

הדבר הזה היה מרתק כמו מה יש בסנטרים של המורה לספרות (בעצם זה מעניין),

מכיוון שכל מה שראיתי, זה חבורה של גרוזיניות מרצדות על המגרש עם גרביים גבוהות ופקקים.

אפילו אם הייתי לסבית עיוורת לא הייתי רואה אותן ממטר. כי הייתי עיוורת :)

חוויה מהמגרש:

בכל מקרה, אין לי פאקינג מושג מה זה "פנדל", אבל מכייוון שאין לי ממש מושג גם מה זה "ספורט" (אלוהים שישמור עליי),

אז זה בסדר, כי אני בטוחה שגם להם אין.

ובגלל התת-משקל-שכלי שהם שרויים בו שעצב רב, וביגון קודר, הכרטיסים האדומים הם בעצם מספרי הטלפון של

הבחורות שלעולם לא יהיו להם, וזה רק כדי "לדרבן" אותם לרוץ. לרוץ. לרוץ.

אבל בעיניין הריצה אני מאוד מעריכה אותם על זה, אפילו שהם רצים ללא מטרה, או לחילופין, כי קיללו את הקשר, או המתקיף/תוקף, או הזה שבהגנה. או שלושתם ביחד.

הצצה נדירה אל "מאחורי הקלעים" של הכדורגל הישראלי:

ערס: "בואנה, אני אזיין אותך, יא הומו!"

ערס: "'כסאמשך יא הומו!"

ערס: "מסה??? אני אזיין אותך, יא בן זונה!"

ערס: "אחותך זונה, יא ערס!"

חנן: "במטוטה מכם, חבריי לנבחרת, התשלימונה, ונשחקה בשלוותא יחדוה!"

-

               *בשלב הזה כולם עולים למגרש, ורודפים אחרי החנן, שאמר מטוטה, וחשבו שהוא מדבר על אמא שלהם.

טוב, אני מודעת שהקט למעלה לא היה מצחיק, אבל ככה זה שיום שלם אתה בבית (!) והשכן החרמן שלכם,

שהתברר כנקבה לסבית וגדולה,

מפצחת גרעינים בתעווה מול חלוני, וחושבת שאני מכבי ת"א.

נו, מילא... לי ולנבחרת  יש אותה רמת כושר.

מקווה שפגעתי בכולם ברמה שווה, ושלא הייתי אפלייה חלילה :)

שלכם:

אדונית האופל 3>