הכניסה אל האושר

חשבתם שלא, הא? לוק אט דיס, ביצ'ס!

ראיתי את המודעה הזאת, ובצעד תימני קיפצתי לי אל הפיצוצייה הקרובה, והתחלתי בעבודתי.

זה היה קשה, זה היה מפרך, אבל אחרי ראיון עבודה מעמיק,

שכלל איזה זמר אני אוהבת, וכמה פעמים אמרתי בחיי "נשמה", התקבלתי. לא בשימחה, אבל התקבלתי.

עכשיו אני מאושרת שיש לי עבודה, אבל בגלל שאין לי ניסיון, הם נתנו לי התמחות חינם,

למשך שנה, לראות אם אני עושה את עבודתי כראוי. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהם!

אולי אם אני גם אהיה טובה בזה, יתחילו לתת לי משכורת, אבל זה בגדר חלום בלבד. חלום בלבד.

אני שוב חולה. כאילו לא, הגרון שלי שורף, וחלמתי חלום רע.

ביטלתי את הנסיעה לאבא שלי, אבל הוא היה בהזכרה של סבתא שלי ז"ל, אז הוא בא לבקר אותי.

זה היה מחזה מפחיד, כי כייתי בפיז'מה, שיער מבולגן, נעלי בית של חתלתולים ימח שימם, וצעיף.

אני חושבת שהוא בעצמו נבהל ורצה לברוח, אבל זה לא יהיה נחמד, כי ככה זה שהבת הבכורה הכי אהובה שלך נראית כמו פרה, מרגישה כמו דבורה, ומריחה כמו ג'מוס. חבל.

חשבתי על זה.

חשבתי על זה, שיש את האימרה שאם כל ישראל תשמור שבת, המשיח יבוא.

ואני חשבתי, שאם כולנו נשמור, ונהיה חסודים כמו מאיה בוסקילה,

אז המשיח ממש חרמן.

אתמול בשיעור אנגלית:

אני: "אני הכי אוהבת את רובי וויליאמס"

מורה: "איכס, אני שונאת אותו."

אני: "מההמהמהמה!!!11!!??? למה?"

מורה: "אוי, הוא מכוער!"

אני: "מה מכוער?! הוא אליל מין!"

מורה: "מה פתאום, הוא לא יפה בכלל!"

אני: "מה? הוא נוטף סקסיות, וחושניות!"

הגענו למסקנה שיש לו אחלה שירים, ובזה הסתיים הדיאלוג שכלל כמה אני פטתית, ומסקנה שליד מורה מילים כמו "מין", "חושניות", "סקסיות", צריכות להאמר בלב, ולקלל בשקט.

טוב מחוצ'קנים שלי, אני הולכת להתקלח בפעם השנייה בחיי,

תאחלו לי בהצלחה, ושאני לא אשאב לביוב.

ביי ביי :)