הכניסה אל האושר

חזרתי כרגע מהתכוננות למבחן ברבייה.

אם לא הייתי נקבה, הייתי כבר עכשיו מרגישה את הקצב המהיר שנעשים בי תאי הזרע.

איני יכולה לחיות בשקט במחשבה המחליאה שאני מכירה ת גופכם ויתר טוב מאשר אתם עצמכם. יתרה מזאת- אני יודעת איך אתם ~מתרבים~

בחוג ציור

היינו צריכים לצייר טבע דומם. משמע, להראות כמו מטומטמת ולהתרפס על משטחים פתוחים ולצייר בלטות.

החלטתי לצייר אופניים מדהימות, מה שהיו על הריצפה, מה שגרם לי לשכב על המדרכה.

רותם הבת כלבה הסקסית הזאת, התקשרה אליי שוב כדי להתלונן לי כמה חיי האהבה שלה פעילים, וכמה שאני לא מבינה אותה כמה זה קשה. כלבה.

מכיוון שעשיתי החלטה חשובה בחיי, והחלטתי הפעם להשקיע בציור עם צבעים, שמתי אותה על רמקול, ובמשך הזמן הזה, המשכתי לצייר, מה שכולם הסתכלו עליי שוכבת על הריצפה, משקיעה את נשמתי.

אני הרגשתי שפעם ראשונה מעריכים אותי בתור מי שאני, ולא בתור בובת מין אנושית, ולראשונה בחיי הרגשתי מוערכת, על כך שאני מוכנה להשקיע כ"כ הרבה בציור, עד כדי "התאבדות רחובית".

אחרי שהפסקתי ללקק לעצמי במחשבות שמדגדגות בבית השחי [נעימות], הבנתי שכל הציצי שלי [משמע: חזה/משטח החלקה], בחוץ. האנשים לא הסתכלו עליי מהערכה, אלא מרחמים. עוד כמה פעמים לוקח להם לראות פרוצה-שמנה-שוכבת-מדברת לעצמה?

בימים האחרונים, אינני אני.

עם הזמן אני מבינה שאני נהיית יותר פרה, ויותר. אני גם דואגת לפרסם את זה טוב טוב.

אז טכנית, יש בקיבוץ של אבא שלי פרות. זאת אומרת פעם בשבועיים לתקופת השאלה.

טוב שאני גם מתחפשת בפורים, אם לא היו הילדים באים וחולבים את עטיני עד זוב חלב. לא הייתי יכולה להתמודד עם המחשבה שאהיה תמוהה (מלאה בחטאים) לפני החתונה, הרטיטה כל לב, ואיני יכולה לסבול דבר שכזה.

אני מתכוונת להידרז , ולהתחתן לפני פורים. עכשיו אני צריכה גם לשלם לאחרים במקום הפוך בשביל 5 דקות ביחד.

בזמן האחרון יש לי המון תגובות נאצה בבלוג.

בגלל שאיני רואה כפי שאתם חושבים, ייתכן שאני קצת יותר מכוערת ממה שחשבתי. אבל זה לא סיבה להתלונן על כיעורי בבלוג, אחרי הכל היני מתחת ל18, ואיני יכולה לבצע עוד ניתוחים פלסטיים.

האם אתם הולכים לתומכם ברחוב ההומה, ובוכים לאנשים שהם מכוערים?

זאת בעיה שלנו, המכוערים השמנים, ואיננו יכולים עוד להתמודד עם זה. זאת לא בעיה שלכם.

עם הימים אני הופכת לכרובית. אני מרגישה את זה בכל גופי.

יש לי נדודי שינה, אני עצבנית מתמיד. אין לי סימפטיה לבני אדם ופרפרים, אני בולסת כמו שפן סלעים,

אני קוראת ועושה שיעורי בית, אני מסתגרת בחדרי, אני נהיית ירקרקה ומבלה במקרר,

אבל לפי לוח השנה, אני סתם לפני קבלת המחזור. זהו.

מחר יש לי מופע בגיטרה!!!!!

טוב, זה יותר להראות לחסרי חיים מה אנחנו חסרי התמותה עשינו שם, במשך חצי השנה.

המורה המדהים שלי, תום, לא יהיה שם. אני חושבת שבאותו רגע הוא יטוס הרחק משם כי עבודה לא תהיה לו יותר שם, אז הוא תקע אותי עם מורה אחר. אני אפילו לא מכירה את הפדופיל, ואני אמורה לנגן איתו מחר, אחרי שלא היום, ולא מחר התכוננתי, ואתכונן. זה נורא מלחיץ, ובא לי למות. מחר המופע, זכו לעדכונים נוספים!~!~!~!

שלא יהיה לכם קלקול קיבה,

ואל תנטלו משלשלים. תביאו לי אותם.

בברכת חיים קצרים-

אנוכית