הכניסה אל האושר

הימים האחרונים השאירו אותי מיותמת מחלומות.

יש לי נדנודי שינה.

הדיאטה שלי לא הולכת משהו. בעוד כשבועיים, אלך שוב אל הדיאטנית, שם היא תשקול אותי, וזה ידכא אותי.

עקב ה"שמירה" שלי, אני הולכת המון. מהחדר-למטבח, משם אל המטבח-לחדר, וכך הלאה עד שאני הולכת לשירותים.

אם מדברים על השירותים- אני שותה המון. עכשיו אני לא בלון שומן, אני גם בלון מיים. רק חסר לי סנטר כפול ויהיה לי גם בלון אוויר. ובגלל זה- אני הולכת המון להשתין/להטיל את מימיי באובססיביות מרגיזה.

בלילה זה משאיר אותי חסרת שינה, מכייון שאין לי כוח לקום לשירותים, ואני מתאפקת. זה מוזר שברגע שאני נזכרת בדלקת שלפוחית השתן שהייתה לי מלפני שנים שנימה, אני הולכת לשירותים, ונוחתת על המיטה באנרגטיות, וכאילו שכל כוח החיים יצא ממני, ואני נרדמת.

מסקנה:  האסלה שלנו משעממת נורא.

מבחנים למגמה:

אתמול בערב אמי אמרה לי שיש לי היום מבחן למגמה. היא לא יודעת באיזה שעה, אבל יש לי.

הייתי מהממת. קניתי תיקייה גדולה, אספתי את כל ציורי, שיננתי את כל שמות הציירים, ודחפתי גרביים לחזייה- במידה ויש שם מורה זכר.

[אם כבר מדברים על מורה זכר, היום המורה הפדופיל שלנו הזמין את מיכל לשיחה, בזמן שאני והבנות היינו בצד, ושאני אמרתי להן, שכרגע הן צופות בהטרדה מינית]

הגעתי היום למרכז שבו בוחנים. היינו אמורים קודם לצייר טבע דומם ואז לגשת לראיון.

הגעתי לשם, והיו שם מלא מלא ילדים זרים-ולא מוכרים, גדולים ומאיימים, ובנות שופעות וזונות פה אחד.

ככה לפחות אדע שלא אצתרך להיות לסבית כי יש שם גם בנים. אם הם יתקבלו כמובן. [והם כן, אם ה' שומע אותי ורואה אותי במקלחת, בבקשה!]

לצייר היה קשה. כמו שאם אתם קוראים ומכירים אותי, ציירתי פנים של זכר- פסל יווני משהו מדהים, אבל בחלק של הצוואר היה לו צוואר-שקנאי, וזה הזכיר לי נורא את המורה לספרות. זה הטריד אותי נורא,  ושכנתבקשנו לסיים, חתמתי "צ'כוב".

אין לי כוח לספר יותר.

אני צריכה לקבל. ראו דו שיח זה:

[07/03/2007 19:45:44] :אומר/ת רותם

היו שיעורים בהיסטוריה?
[07/03/2007 19:46:28] :אומר/ת שיר

כן
[07/03/2007 19:50:11] :אומר/ת רותם

מה היה?
[07/03/2007 19:50:41] :אומר/ת רותם

??????????????????............
[07/03/2007 19:50:50] :אומר/ת שיר

430
[07/03/2007 19:50:58] :אומר/ת שיר

ואל תצעקי עליי!!!!!!!

*עריכה של היום אחרי*: באמת קיבלתי . בא לי לבכות. כואב לי הצד, הראש, והלב.

אני פרה קדושה, סיגדו לי.

אני מוכנה לקבל חלב, ביצים, אוזני המן ואת ילדי העגלים.

אני בודהה קדושה, ומחובתכם לכבדי ולמצוא לי את הפופיק ואת כל החלק התחתון.

~מכריחים אותי לחייך. אני לא נראית ככה, לא!!!!! אני לא מחייכת!! לא!!!~

אני לא אגיד לכם מי איתי, לא נעים...

נ.ב:

יש שמועות בראשי שמשהו מבני כיתתי קורא כאן.

יש לי רק דבר אחד להגיד לו:

סליחה.

הסוף!