די! נמאס לי להיות נקבה!
נמאס לי מגילוח הרגליים התמידי, נמאס לי מלדקור את עצמי בעיניים בגלל השחור, נמאס לי לעשות צמות ושהחצמן לא יגיע לשכל, נמאס לי לנסות להחצין איברים ולהתנהג גם בצניעות, נמאס לי לשים את היד על האף כדי שהוא לא יראה כמו מקור, נמאס לי לנסות לחייך למרות שזה כואב לי, נמאס לי מיד-אליהו.
אני מודעת עד כמה שהפוסט הקודם היה מעפן ובלוי, אך הוא תואם את מצבי הנוכחי.
כן, אני אוכלת ואולי זאת הבעיה. היה אמור היה להיות לנו מחר טיול שנתי, אך הוא בוטל. בעקבותיו גם הדיאטנית הייתה אמורה להתבטל, אבל ככה זה שיש לך אמא שאם מכבי מציעים שירותים חינם חייבים ללכת אפילו אם זאת בדיקת הערמונית, שמוצאה בעיקר אצל גברים.
אם כבר מדברים על גברים, אמי נפרדה מהחבר שלה- ת'. נו ברור, אני לא מבינה למי עוד השם מתחיל באות הזאת חוץ מת', ת', ת,' ות' גילת. האמת שזאת הייתה פרידה אפלטונית, אני עדיין בטוחה שהוא רק נותן לה "ספייס".
הבית שלנו בהחלט זקוק למעט ספייס מאז שאני ואמא שלי הפכנו לבית מחסה לשומנים.
אני והיא מהלכות לנו אל עבר המטבח - היא מהסלון ואני מהחדר, בזמן שאנחנו מעבירות את משקלו מרגל לרגל, ומתנדנדות באיטיות למגרת ההפתעות. (לעולם לא תדע איזה דברים יבשים ופגי תוקף תמצא!).
כל אחת מאיתנו יותר בודהה מהשנייה, ובמקום חיבוק אנחנו פשוט משתחוות. האיזה שהוא שלב זה יכול להיות נורא חולני שאנחנו תופסות חצי בית, בלהתחשב שאין בכלל חצי שני.
ניחא, יום אחד אמצא חבר (אהבה, כסאמק), והוא יהיה מנתח פלסטי מפורסם, ונוכל להשתעשע לנו ב"רופא וחולה" תוך כדי השתלת בלונים לתוך הציצי.
וזה מעביר אותי לירידה הבאה ששלפתי לא' בשיעור, שמתקשרת לציצי של רובי שלי, שא' ירד עליו, שוב:
א': "פי, איזה הומו הוויליאמס הזה!"
אני: "ממש! הוא השיג יותר בחורות ממה שאתה תשיג כל החיים שלך!"
א': "כן בטח, הצחקת אותי..."
אני: "נכון. אתה בכלל לא תשיג בחורות."
החלטתי החלטה, שאני לא עושה יותר פיפי בחיים שלי!
זה הפך למעיק, קשה, לא נעים, לא אסטתי, וזה מזכיר לי את סנטריה שלי ציפי מה שבכלל גורם לי לרצות לטבוע בים של קיא סמיך.
"החלטתי! היום אני לא שותה יותר מים!" אמרתי, והלכתי לישון.
יותר בלילה אני לא קמה לשירותים, וזאת החלטה אמיצה מצידי. אני כוסית, אני כחמה, אני מושכת, ובעיקר- אני יודעת להחליף מצעים ללא ראיות של שתן או משהו כזה...
ואם מדברים כבר על חופש הביטוי-
הגיע סוף החורף, וזאת בדיוק העונה בה אפשר לפשוט את כל זוגות הגרביים, מכנסי הטרניג החמים, ואת כל השכבות שמגינות על התחת מקיפאון חורפי.
אז כמו כל פת סטרייטית שמכבדת את עצמה, זאת היא תקופת הגילוחים, והידועה לשמצה "כסעמק!~! שוב נחתכתי, כוסימא של הג'ילט האלה, פאק!~!"
והיום זה היה יום מושלם להתחיל במסורת הגילוחים, ואני נורא מיוחדת, כי מי עוד זכה לראות תופח אדמה שמקלף את עצמו?!?!
למעשה, כנראה הייתי צריכה עוד קודם, כי מרוב הימים הרבים שבהם לא גילחתי, נאגרו אצלי ערמות סיבים-טבעיים, שנתנו לרגל שלי מראה של חותלת צמר. זה מכוער ביותר, ואני לא צריכה אפילו חיית מחמד פרוותית. אני יכולה פשוט ללטף את הרגל. ההרגשה הפרוותית הזו הזכירה לי עד כמה אני מיותמת מאהבה, כי אם אמשיך לא לטפח את עצמי, באמת יחשבו שאני חובבת-ציצים.
אלוהים, עשני מאושרת ושלח לי ריטלין
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
