אני רוצה לדבר על תופעה שהרבה נשים מתביישות ממנה.
התופעה הזאת אופיינית לכל אחת ואחת, גם אם היא תכחיש ותלך למעון כבשים נידח בדרום רוסייה לגדל עז אוקראינית עם מבטא גרמני.
נכון, זה משהו שלא נוהגים להתרברב בו,
זה משהו שאישה צריכה להחליט בעצמה אם זה מה שהיא באמת רוצה לעשות.
בהתחלה זה יכול לבלבל, לתסכל, היא תשאל שאלות ולא תדע אם היא מוכנה.
נוהגים להסתכל עקום על אישה שבוחרת לעשות זאת בשלב מוקדם יחסית בחייה. אך מה היא כבר עושה?
זאת פעולה נורמאלית שכל אחת חייבת לעצמה.
כן, זה כואב בהתחלה. את תחשבי שזאת הייתה טעות, ומפחדת שלא ייצא לך טוב.
בפעם הראשונה את מרגישה שאת לא עושה את זה כמו שצריך. יכולות לרדת לך דמעות אקראיות, ותצעקי. זה יכאב לך קצת, כאב ראשוני לא ציפית לזה... כפי שכולן אומרות.
אך תמיד אחרי תצאי בחיוך ותחשבי שזה היה שווה.
את פתאום תרצי עוד, ועוד ועוד, כי ככה את מרגישה הכי נוח עם עצמך, משום מה.
אבל את לא צריכה להגזים עם זה.
אחרי הפעם הראשונה את מרגישה מנוסה, שאת יודעת מה את עושה.
את מתחילה לעשות לבד, אבל זה לא כמו הדבר האמיתי, כמו שאת יודעת ;)
אבל רק את מכירה את עצמך ויודעת מה את רוצה.
אז נשים, אל תתביישו בזה, כי כל אחת בשלב בחייה עוברת זאת.
אישה, תמרטי גבות!
מקרה עצוב אחד: אישה חתכה לבן זוגה חלק מהלשון באמצע צירפות.
מקרה עצוב שני: אישי רוצה לגדל זקנקן צרפתי.
מקרה עצוב שלישי: במקרה ומקרה עצוב שני יתממש, מקרה עצוב אחד יתבצע.
רגעי חוכמה (אני והמאמם~!~!~! שלי [שקיים {!!!}]):
אני: "אתה יודע מי שני המבוגרים היחידים שבאמת אוהבים אחד את השני?"
אישי: "לונדון וקירשנבאום"
הרבה אנשים בפוסט הקודם (בינהם חצי אינם קיימים), לא הבינו את מר גורלי ואת ההתאכזרות האלוהית הגדולה של הטבע ששלח אליי אסלה ירוקה.
האומנם אתם כאילו שה תמים וצימרי? האם נשלחתם אליי כדי להרוג את שלוותי ולהכניסני לדיפרסיה ממושכת ב"כס הכבוד"?
טענת יפת הנפש: ירוק כמדומני זה טבע, זה ליבלוב, זה פריחה... האם אתם מוכנים באמת ובתמים להרוס את הטבע שלנו בעודכם "דופקים יציאה" על אדמת הקודש?
אני מצטערת, זה צורם לי.
טענה (שהשתיקה) יפה (לה): ירוק מזכיר לי דברים רבים ומגוונים. בינהם: ליכה, נזלת, זפת, טבע, ועוד שלל דברים שאני לא סובלת.
עזבו אותכם מדברים כאלו. ירוק זה.. ירוק זה... ירוק זה קישואים! מטיבעו של האדם זה להוציא קישוא לא להוציא על קישוא.
(*להוציא=לחרבן, אני אישה, יש לי כבוד, ויותר גרוע מזה יש לי חבר)
***דברי מתיקה:
יום שלישי אני וחמודי שלי יצאנו לגבעה הגדולה השוכנת בקצה הגבעה הגדולה, ובקיצור הוא בא ליד אליהו, ואני חברה רעה. בין האנשים שבאו לברך על אהבתנו היו בנות דתיות, פדופילים אכזרים, חטטנים מגעילים, והמון המון ערסים.
מבין הדברים שנאמרו שם היו: "אני אוהב/ת אותך" ו"שיר, יש לך חרק על השד". מרתק.
לא, אני לא גרה ברחוב, והתמונה פוגעת בפורפורציות של הבלוג המושלם שלי!!!!@!@!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
