הכניסה אל האושר

מיציתי את עצמי קצת.

כן, אחרי כתיבה ממושכת, אלפי קוראים ומאות מגיבים שחיים רק כדי לראות את "אלילת המקלדת" שלהם כותבת עוד פוסט,

את הכותבת המוכשרת, היפה, השנונה,

וזאת שכרגע פיברקה פה את הכל.

אני אותה אנוכית.:

אני מגלחת רגליים,

אני תפוח אדמה,

אני מתלוננת על כל העולם,

אני חשה ברע כל הזמן,

אני נלחמתי על זכויותיי והשגתי אסלה כתומה (!!!)

אני אוכלת ואוכלת, ונהיית "בריאה" יותר.

אני עדיין מדברת אל שדיי בשביל שייצמחו,

הכל אותו דבר.

אני אעשה הפסקה קטנה כי אין לי מה לכתוב.

בחיי הג'אם, זה הפך להיות מעצבן ונדוש.

ואולי זה בגלל שאני עומדת לקבל,

ואולי זה בגלל שאני עומדת לשקול את עצמי,

ואולי כי לא ראיתי את אישי מזה יובלות,

ואולי זה כי אני ראיתי את הקלטת הלוהטת של פאריס הילטון.

לא יודעת.!!!

ואולי אחזור לכאן בצעדיי פיל ואכריז על קילו נוסף, או פוסט מרגש!

שיהיו לכם חיים נפלאים,

ואמא:

השיער הפסיק לנשור. אין לך יותר תירוצים למה לא ללכת לספר לדילול.

ואני רק עושה הפסקה, אני לא סוגרת, אין לי כוחות לזה, בעעע.