הכניסה אל האושר

חזרתי לכתוב.

תחושת הסיפוק שמציפה אותי עכשיו,

משחררת ברמות מטורפות, וזה אפילו לא קשור לפעילות של מערכת העיכול ופי הטבעת.

מאז שאני לא כותבת, קרו לי דברים, נעימים מאוד, ונעימים עד פחות, של המאוד. (איבוד השכל זה אחד מהם)

אך כל זה יכול להיכנס לי למעיים,

אם לא שמתם לב בימים האחרונים, נודף ממני ניחוח ענוג של זיעה, וזה אומר שהתחיל רישמית הקיץ.

לא, בלוטות הזיעה שלי לא מפותחות במיוחד, ולא, מקלחת זה לא מושג זר לי,

אבל בלילה אני נרטבת. פשוט נ ר ט ב ת מהחום.

אז כדי למנוע מאנשים לחשוב חלילה שמדובר בקרי לילה עצבניים במיוחד, החלטתי לפשוט את הבגדים החמים, ולעבור ללבוש מינימליסטי ושיצאו לבן של השכנים העיניים. (או שיוציא אותן לעצמו מרצונו החופשי לטובתו הנפשית.)

עכשיו אני ישנה עם כותונת לילה מגניבה ביותר של פרות (כמה נרקיסיסטי מצידי).

ואם חשבתם שלישון עם כותונת זה כמו לישון בלי כלום כי היא עולה למעלה כל הזמן (ולא בגלל שהיא מנסה לברוח!!), אז זה לא ככה. אני ישנה גם עם המכנסיים, מהסיבה הפשוטה, שאני לא מעוניינת שיעקצו אותי בתחתונים.

גמרתי. אה, סיימתי.

ועוד משהו:

אחלה תקופה, באמת. אין טינה ואין משחקי כבוד, הכל טוב, יהיה בסדר.
פרידה זה לא נעים, אבל הבן אדם חשוב לי, ואהוב, אין לי מה לכתוב, וזה עצוב. יצא לי חרוז, איזה מגנוב.