הכניסה אל האושר

אין לי כוחות לכתוב.

כל השבוע אני עושה משהו, אני פעלתנית יותר מידי, אני כבר לא מזהה את עצמי, מתזזת מפה לשם- משם לפה, ואז בחזרה לשם, כי פה אף אחד לא רוצה אותי :(

היום המדהים שלי החל בכך, ששוב, לצערנו הרב, הברזתי מביה"ס. אך הסיבות שלי מוצדקות לחלוטין- יום ספורט- לא בשבילי!

יום שלישי הייתה לנו שעת משחק בכדור, ואני שידועה בכוח המשיכה הרב שלי (שלצערי תקף רק לעצמים גדולים וכבדים, ולא במובן הנחשק, אלא במובן של כדורי בייסבול), העדפתי להוריד את הנעליים שלי שהיו לגמרי לספורט, לקחתי לד' את הכפכף שלה, וכך הסתתרנו לנו מאחורי הספסל עם רגל אחת חשופה על מנת למנוע השתתפות.

אז כמו שאמרתי, את הבוקר פתחתי בשעה עשרים ל9. כדי שאשמע מסכנה יותר- 8 וארבעים!!! וזה כמובן אחרי שאמי וחבר שלה העירו אותי בקול הפעמונים שלהם לאחר ששרו שירי ארץ ישראל הישנה. שאלוהים יכה בי.

אחד הדברים שאני שונאת כשגבר בא אלינו לבית, זה שאני צריכה לשים חזייה בלילה. זה נורא ואיום, אין לי את חופש הביטוי להסתובב חשופה ופרוצה כמו שאני, ואני צריכה להיות חסודה ותמה. איום ונורא.

חבר של אמא שלי אמר לה שיש לי עיניים יפות.

בחיי, אני חושבת שאני צריכה להכיר לו את אבא שלי- משם כל הגנים באים.

אבל ברצינות, זה לא עוזר לו, זה רק מזכיר לאמא שלי איזה ילדים מוצלחים יוצאים להם ביחד.

המשך היום שלי היה בכל שחיפשתי לד' מתנה, מכיוון שיש לה מחר ממולדת (מזל טוב כפרעלייך חולעלייך נשמשישלי!)

בדרך פינקתי עצמי באייס קפה נחשק וגדול. בחיי, מעולם לא נראיתי כ"כ מפגרת כמו שנראיתי שם.

ממתי יש רוחות כאלו בשרב, ממתי? התהלכתי לי בין מעברי החצייה שכל הפוני שלי נדחס לי לתוך העיניים, פונה שמאלה, חוזר ימינה, מאץ לאחור, ועושה ריטורן לעיניים. אני כמובן הלכתי לי עם האייס שלי ושתיתי כמו תינוקת, עד ששמתי לב שנגמר לי. עכשיו אני כולי בכאבי בטן כי שתיתי מלא קופאין, ועוד גמרתי חצי ליטר קרח-ברד-קפה ב5 דקות.

בקניון לא היה יותר מעודד, מאחר ובכיתי למוכרת ב"אנטר" שתתן לי לעבוד שם.

אחרי חיפושים רבים, הסתובבות קשה, ומערכת עיכול עצבנית, מצאתי את המתנה המושלמת, שעלתה לי רק xxש"ח, וזה אפילו לא כולל את הבלונים שאצטרך לקנות מחר, ואת הציור האלוהי שאני הולכת לצייר לה. (פיל בתוך נחש, או כבשה, או עוד משהו שהנסיכה הקטנה שלכם חשבה עליו).

רציתי לקנות לה רולטה כזאת מגניבה שבצד יש כוסיות כאלו לשתייה שמי שמפסיד- דופק כוס. (משחק מילים יוצא דופן, אני חייבת לציין!). אך החלטתי שזה מגניב מידי- אני רוצה כזה דבר! אז הכנתי את קופת הגמל, ולה קניתי משהו פחות שווה. (נו, מה חשבתם? אני הכי מגניבה פה).

חזרתי בצעדיי ענק אל ביתי מאחר והבטחתי לאותה אחת שאבוא לקנות איתה בגד ים סקסי ונחשק.

אם מדברים על בגדי ים, אני יכולה להגיד פה אחד- שהדבר המעצבן שהיה לי בבטן- נעלם!

מעתה אוכל להסתובב לי בביקיני קטנטן, לפזז מפה לשם, עם בגד ים, חולצה ומכנסיים. לצעריי ציפיתי בראשונה שאמדוד את הבגד ים הוא יהיה עליי קטן באזור החזה, אך לצערי הייתי צריכה לקשור אותו כ"כ חזק, עד שאיבדתי כל יכולת נשימה אפשרית.

(הסימנים בגב זה לא שיזוף.)

למזלי כרגע היא התקשרה, רק בערב היא תוכל, תודה לאל, אין לי כוח כואב לי הראש ואני כותבת פה כ"כ הרבה שטויות, אני בספק אם מישהו יהיה לו כוח. זה אוטוביוגרפייה.

נ' אמרה לי שכדאי לי לכתוב ספר "איך להתחיל את הבוקר".

זה נאמר לאחר שסיפרתי לבנותיי עד כמה כייף לי להתעורר בבוקר, שמעליי ישנו אנחל בונני בלבוש חלקי, עם גיטרה חשמלית שבאופן מפתיע משכיח ממני את העובדה שיש לי קונצרט מחר.

אם מדברים, התמונה של אנחל בונני הפכה להיות חלק משמעותי בחיים שלי. ראו דו שיח זה שנערך ב"ארומה" (פעם שלישית השבוע):

אני: "אנחל בונני כזה חתיך, רק חבל שיש לו ערוגה כזאת בחזה"

אמא: "אלוהים, כמו גבר את נשמעת, רק סקס יש לך בראש!"

אני: "מה? למה את אומרת את זה?"

אמא: "רק על זה את מדברת! חרמנית!"

העיניים היו נשואות אליי, והחרפה חגה מסביבי כענן גדול ושחור.

לקח ומוסר השכל: בנים, אל תגדלו שיערות חזה. אל תצמיחו אותן פשוט, בכל תוקף של בקשה, מנעו את זה. זה מזעזע, אם אתם מרגישים שהן עומדות לפרוץ החוצה, שפוט דחסו אותן חזרה. בכל הכוח, פשוט, עשו עם זה משהו, פור גאד סייק!

ובקשר ליציאה המביכה של אמא שלי, החזרתי לה על זה ביג טיים בסופר פארם כאשר "שאלתי בקול" בתור של הלקוחות אם הכדורים שלה צריכים להסדיר לה את השחלות. מועחעחעחעחע.

(גלולות יא סתומים, משהו שאני צריכה להתחיל לקחת, כוסאמק) 

אני צריכה לקבל פרס על זה ביאצ'ס, כמה רשמתי.

צ'אווואווו.

~מזל טוב~ כפרעע

*עריכיישן*:

 נהה ידעתי גם מקודם

*עריכיישן 2*

ר': "אני אתקשר לפסיכולוג כדי שיטפל בך!"

ש': "לא לא, אל תתקשרי אליו, לא רוצה"

ר': "למה?"

ש': " כי.. כי... כי הוא ידגדג אותי בבטן"

ר': "לא, הוא ידגדג אותך בדגדגן!

      הדיגידיגידיגידיגידיגדי!"

ש': "הדיגיגדידיגידיגידיגידי!"

ר' : "הדיגדיגידיגידיגידיגדי!"

ש': "הדיגגידיגיגיגידיגידיגי!"

**קרה בטלפון, למעשה נמשך עד הלום